מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
עיר הנידחת
אָמְרוּ זִקְנֵי עִיר הַנִּדַּחַת:
לֹא יָדֶינוּ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם!
בֶּאֱמֶת, מִכָּל הַלֵּב,
בָּדַקְנוּ וְחָקַרְנוּ הֵיטֵב.
נוֹתָר לְגַלּוֹת לְאָן נֶעֶלְמָה
אוֹתָהּ פָּרָה אֲדֻמָּה
שֶׁלֹּא עָלָה עֲלֶיהָ עֹל
וְאֶפְרָהּ
יְטָהֵר הַכֹּל.
הפרה ההיא פרה קדושה היא, רות, ורועה בנחת עם השעיר לעזאזל על שפת המים המאוררים.
צר לי שהשיר לא דיבר אליך.
חו"ח, רות, לא זו הייתה כוונתי וכנראה לא הייתי בהיר. הגבתי על תוכן השיר ו"הפרה" שבו, ולא על צורתו ויופיו.
ידיהם עוד יישפכו כשיתפסו את הפרה האדומה ,קורבן על לא עוול בכף נפשה רבת הגילגולים. יקריבוה ואת אפרה כבר יימצאו על מה לפזר כדי לצאת נקיים תמיד
זוהי בקירוב המציאות מרים.
התכוונתי אליך, מירי. תודה על ההבנה.
פעם הייתי מרים…:)
שיר מצויין.
תודה סבינה.
רות. אחד הסיוטים שלי הוא שמישהו מהמטורפים הללו ישים את ידיו על אותה פרה אדומה ואז כל הגלגל הזה יתחיל מחדש: טומאת מת ושאר טומאות והקורבנות וכמו מהאוב יעמדו מחדש יכין ובועז לקבל את פנינו כשנאזין למקהלת הלוויים שעולים מעלה מעלה ובפיהם חמשה עשר מזמורים. . .
יהונדב, אין סיכוי לפרה אדומה. הירגע. בהיסטוריה סופר שהיו שש או שבע כאלה…יכיו ובוכז הם עמודים בבית המקדש, לא בני אדם
שיר נהדר. למרות שבמקור המקראי שבועת זקני העם נאמרת בשיא הרצינות ,אי אפשר להמלט מדוק האירוניה שנסכה רות על כל הטקס כמו שכתבה מאד יפה מירי פליישר.
המורה לתנ"ך לא מתאפק ומציין את הדברים הבאים לטובת אלה שלא בקיאים.
רות חיברה בשיר שני טקסים שונים, והחוק על "העיר הנדחת".
פרה אדומה (במדבר י"ט) שמטרתו להטהר אחרי מגע עם מת. (הטהרות וטומאה בלשון המקרא קשורים לענייני הקרבת קרבנות).
ו "עגלה ערופה" (דברים כ"א) טקס שבבסיסו עומד מסר חשוב (למרות ההסתייגות שלנו מעריפתה של העגלה) והוא שמישהו חייב להענש על רצח. חובה למצא את הרוצח ואם הרוצח לא ימצא האחריות על הרצח עוברת לקהילה כולה. החוק מסתיים בבקשה מאלוהים שיאפשר להם למצא את הרוצח. הטקס לא מסיר את האחריות כי החוק מסתיים ב"ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'".
בדברים י"ג 13-19 מובא החוק המכונה "עיר נדחת". אין מדובר בעיר רחוקה רחוקה אלא בעיר שתושביה הודחו לעבוד עבודה זרה.
אני מנצל את השיר הנפלא הזה להעלות שאלה המטרידה אותי הקשורה למלאכת השיר:
מה מבין מהשיר מי שלא מכיר את המקור המקראי והתשתית שאליה מתייחס השיר.
התשובה המקובלת היא : אז שלא יבין. או ש "אם הוא בור אז אני לא צריך אותו בתור קורא ולא אליו מכוונים דברי".
אשמח לשמוע את דרכי ההתמודדות של יתר הכותבים עם ענייני הארמזים.
אני מחכה.
אני כותב "צעיר" . זו השנה החמישית שאני עוסק באופן רציף בכתיבה שירית. אבל הגעתי לכתיבה לאחר שנים רבות מאד של התעסקות תאורטית בספרות ובאומנות בכלל.
אחד האנשים שהשפיעו עלי במיוחד הוא אחי עמיקם כוכבי העוסק דווקא בציור שהדגים לי על יצירות המופת והראה לי שגדולתם נובעת בעיקר מהמסרים והסמלים הכלל אנושיים שהם מוסרים ולאו דווקא באותם פרטים היסטוריים דתיים שחוקרי אומנות למינים מנסים לדלות.
בתור מורה לתנ"ך ,באופן טבעי היו אלה האסוציאציות המקראיות שעלו במוחי בעת כתיבתי אבל הבנתי שאי אפשר להסתמך עליהם בכתיבה ,לא רק בגלל שאולי הקורא לא בקי בכתובים אלא בעיקר בגלל שהסתמכות יתר על ארמזים חיצוניים תצמצם את הכוח וההיקף של היצירה.
אני קבעתי לעצמי את הכללים הבאים: (אני יודע שיהיו כאלה שהמילה "כללים" ושירה יראו בעיניהם כאוקסימורון)
אשתמש ואשען על מקורות חיצוניים שבבסיסם ידועים ומוכרים בתרבות המערבית כמו כיתבי הקודש והמיתולוגיות היווניות והרומאיות.
את הארמזים אשתדל לשלב ביצירה בצורה אורגנית בשיר בבחינת "יכירו- הרוויחו. לא יכירו -עדיין יוכלו להבין את יתר השיר.
במידה והיצירה מתבססת באופן משמעותי על מקור חיצוני אדאג להביא מובאה או מראה מקום שיפנו את הקורא לאותה נקודת השוואה שאליה אני מכוון.
אני מרשה לעצמי להשתמש במושגים יוצאי דופן או בביטויים לועזיים שאני יודע שהקלדה בגוגל תעזור לקורא המעוניין לפענח.
לשם הדגמת תפיסתי אעלה את השיר "חוצפת יעקב".
תודה
גיורא
תודה על ההבהרות גיורא. כפי ששיערת, השיר עכשווי.
ארמזים תנכיים לא הייתי מחפשת בגוגל, אבל אתה צודק, יש בעיה של שכבות ותקופות ורקע שלא את כולם יכול השיר למלא ואילו על הקורא החפץ בכך, שמשהו נגע בלבו, לטרוח ולפענח.
רות, העיר הנידחת כבר הפכה למדינה. אבוי לנו ולבושה.
מצמרר
תודה לכן תמי ואיריס.
זקני העיר מתנערים מאחריות. בבית השני אני שומעת את הספק מדבריהם.
מן השיר, ובעיקר מן הדיון שבא בעקבותיו, רציתי להביא באותו עניין שיר משל שמואל שתל (שילון) בשם "הקרבן":
הָה, כִּי אֵין יָדִי מַשֶׂגֶת
רַק אוֹתָךְ יָדִי הִשִׂיגָה
יוֹנָתִי, בְיָד רוֹעֶדֶת
אַעֲלֶה אוֹתָךְ קָרְבָּן.
פְּלוּמָתֵךְ רַכָּה כַּדֶּמַע,
רוֹעֲדָה יָדִי כִּי שֶׁמָא
אַתְּ, רַק אַתְּ יוֹדַעַת
מַה יָּקָר הוּא הַקָּרְבָּן.
תודה אסי על השיר של ש.שתל ועל הרגישות שבו.