רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
נפלא השיר, רות
תודה שולמית, טוב לחזור להערכתך.
הי רות, שיר עצוב על נסיון וגעגוע וגם אם מרחיקים את השיר עד לכוכבים הקשר ממשיך להתקיים גם כשאויר נמתח בין הקצוות.
התחברתי לגמרי, רות.
תודה לכם חנוך וסיגל. הגעגוע הוא מגנט, ממגנט.
רות יקרה, זו כל התורה של הגעגוע לשם ולכאן משם…לא?
זה מזכיר לי משפט מ"התפסן בשדה השיפון" שם הולדן, גיבורו של הרומן אומר ,שהוא שוב מתגעגע לכל מה שהוא שונא. כנראה שכוחו של הגעגוע נעוץ בשכחה אחרת היינו מצמצמים בו… יפה השיר, רות.
ממה שאני קוראת אצלך,הגעגוע הוא אינסופי. לא כן?
אכן רות הוא תמיד באוויר ותמיד אל האוויר …
ממה שקראתי אצלך, תמי, הגעגוע משמעותי בעקבות התנסות. אשמח אם תכתבי לי מייל.
לפרש את עצמנו זה להתגעגע אל העבר שגם הכישלון הוא חלק מעצמנו, ולפעמים העבר הוא הווה יותר מאשר המתהווה. יפה.
תודה שושנה, שמחה שהגבת.
רות, השיר כתוב יפה ועושה מן הרגש האנושי יקום ומלואו.
מן הכותרת ומשתי השורות האחרונות ניתן להבין שמדובר ביחסים.
ועם זאת, מעבר לזה נותרת תחושה של דיבור כללי מבחינת הקורא. אילו יחסים? מה בעצם קרה פה? עדיין סוד…
אמיר, תודה על הדברים נטובים, אבל מקריאה בשירים אחרים שלי ובהערה לדבריך על חזי לסקלי ז"ל, הסגרתי מיהו המכותב שלי: תורת היחסות תוהה כפי שאני משערת, בסודות היקום. חז"ל מספרים שהעולם נברא בכ28 נסיונות. ואז נשאר כמות שהוא במידת הרחמים. מילא. אנחנו רואים את מידת הדין. ואם יברא עולם נוסף, טוב או רע יותר, עדיין יש בזה שלנו הרבה מן הטוב והיפה המעורר געגועים למה שיש ולמה שיכול להיות. טוב, נדמה לי שהסתבכתי, איני רגילה לפרש שערים, אבל הנמען בשיר הוא סיבת כל הסיבות ואם בני אדם ימשיכו בהרס עצמי ויד נעלמה ומטיבה לא תעצור אותם, עדיין יש מקום להתגעגע לטוב שבהם. לטוב שבשורת נסיונות הבריאה המשוערים. ע"ע דרווין.הכשלון שלנו כאן המזמין פרידה, המתחוללת כל העת, אינו אומר שהכל היה רע. ויש למה להתגעגע, כל אחד במידה היחסית שלו…
רות, עם ההסבר שלך הכל בהיר כשמש ושתי השורות האחרונות (שהטעו אותי) מקבלות עתה מפנה הומוריסטי ואינטימי כאחד של שיחה עם האל.
דא עקא, שכנראה אי אפשר בלעדיו. ייתכן שבספר הוא מקבל את הקשרו משכניו המודפסים שם. אך כשהוא עומד לבדו, ולמקרא שאר התגובות עד כה, אני חושש שהייתי כאן פה למבוכת רבים.
אמיר, תודה. באמת חשתי שרוב הקוראים מתייחסים לגעגוע בין בני זוג שנפרדו או משהו.ואולי זה אפשרי ג"כ. מן השירים שאשתדל להעלות, הדברים ילובנו יותר.אף כי רמזים פזורים בכמה שירים שפורשו כאן כשירי כאב אישי הנובע מגעגועים למשהו.
שוב תודה על הקריאה הקפדנית אוהדת.
נהדר, רות. כל ניסיון מלמד, כל כישלון מחשל. וכשמביטים אחורה תמיד יש געגוע.
תודה לוסי. הגעגוע למה שהיה ולמה שיכול להיות משמעותי.
תודה לך לוסי, צודקת.