רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
כל כך חזק, רות,
שנשמתי ממש נעצרת!
יפה!
שיר שלם של עצבות תפילה ותקווה למרות הכל "שביל חלב הציפורים" כל כך דימוי של משוררת.רב פרושים ואסוציאציות
תודה לכם על ההזדהות.
מזעזע דימוי העיט המנקר את הכבד
ולואי ולא היה לו כל קשר למציאות.
משה רבנו נתן לנשר לנקר את כבדו כדי להציל שה קטן. כמו כן ישנה אגדה יונית הקשורה לאיזה מלך הקשור לסלח שכבדו מנוקר מידי יום בידי ציפור טרף. אשמח אם אזכר בשמו.
הנשר מנקר את כבדו של הגיבור פרומתאוס הקשור לסלע כעונש על שהעניק לבני האדם את האש
תודה מירי, כמובן שמדובר באגדה על פרומתאוס. וכן בזו על משה.
למיטב זיכרוני זה פרומתיאוס, בגלל שנתן את האש לבני האדם.
למרות הבקשה שלא להימחק ולהותיר משהו שבבית האחרון, מן ההרמז לפרומתיאוס עולה סבל גדול, אבל לא המוות אלא רק אימתו. שהרי אם הכבד (הקל!) צומח מדי לילה והדוברת אינה בת אלמוות.
אבל הכי נגע ללבי הבית הראשון, הפסטורלי, עם סיומו המפתיע. הלא מובחן, החושך, הוא הפקרות… תודה.
אכן, חרדה קיומית מתמדת.
שיר אדיר! אני מתבוננת זה ימים בצפרים. שלשום נסעתי לכותל לראות את הסיסים מקננים בין אבניו, איפה שהפתקים. היום ראיתי להק חסידות… מחכה שיבשיל מזה שיר.
תודה סבינה, בלי ספק שיר הציפורים שלך יהא רחום וחנון ומופלא.
המלכוד, מרחבי השמים והצפרים, כמו הכבד הקל, הכל ללא מוצא. היעזרו הרחמים?
רות יקרה, הכאב מנקר ובכבד לא קל. והלוואי ונתפנה לחלום רק שבילים טובים.
תודה שושנה, תודה תמי. אגב, הרחם הוא ציפור טרף.
שיר שלם מלא כאב ויופי
בי התעוררה אסוציאציה לאיצטגנינים הקוראים בכבד
האיצטגנינות, איזה דבר נפלא.מוסיף לי עוד משהו להרהר בו.
מופלא
היי רותי רותי…
שחר האופק ממיק
זה נפלא
שם פס וגם תוחם
נפלא
הציפרים שעל העץ מצפצפות,
כמי שיש להם לאן לברוח
בבוא העת
תירגום בגוף הסרט… ההמשך כמו נבואה, מלא הוד והדר
שביל חלב הציפורים- נותן מימד חדש למושג שביל החלב
שלך טובה
איריס, טובה קוראות מעצימות.כמה נפלא הליווי שלכן לשיר.
להביא אש היה תפקידו. והעיט ינקר תמיד, כתפקידו. רק שם, בעבר לשביל החלב הנפלא שלך, לציפרים ממתינה המנוחה.
איזה שיר! לציפורים יש באמת לאן לברוח בבוא העת. לנו לרוב אין.
שירך עיט שתופס מהעורף.
אני מוצא את השיר ,ביחוד בבית האחרון כשיר ארס פואטי שבו המשוררת מבקשת שמשהו ממנה (לאו דוקא פיזי)ישאר אחריה בארץ הפלאות. אולי זו השירה שמקווים שתשאר אחרינו שהרי היא חלק מהכבד שנוקר.
ואולי הפרוש הזה נובע משיר שכתבתי לפני מספר שנים "משורר זקן" ,שיר שאני מתלבט אם להעלותו מסיבות שונות.
תודה איריס, תודה גיורא. מחכה לשיר לשך, נשמע מעניין.
אעשה את זה, אבל אם יסקלו אותי.תבואי לעזור לי.
רות, אהבתי את השיר. את עושה שימוש מאוד מקורי בצירוף המוכר "חלב ציפורים". לוקחת אותו דרך הנוף אל המקום הכי פרטי שלך. רני.