מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
לקראת חֹמר בלי רוח
הַסֵּבֶל שֶׁאֲנִי חָשָׁה בְגוּפִי אֵינוֹ מֶטָאפוֹרִי
אֵינְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר שָׁעָה שָׁעָה.
הַסֵּבֶל הַנַּפְשִׁי שֶׁלִּי שָׁט בִּסְפִירוֹת אַחֵרוֹת,
אוּלַי נַעֲלוֹת וְכִמְעַט מְזֻקָּקוֹת מֵחֹמֶר
שֶׁפַּעַם גַּם בּוֹ הָיְתָה רוּחַ.
שְׁנֵינוּ וּשְׁתֵּינוּ וַאֲנַחְנוּ,
בְּנֵי כָּל הַגְּוָנִים וְהַמּוּטַנְטִים,
עַל כָּרְחֵנוּ הֵקַמְנוּ קְהִילִיָּה
וּבָהּ:
בֵּית תְּפִלָּה
וּבֵית מִשְׁפָּט
וּבַיִת לַאֲחוּזַת עוֹלָם.
2004
אבל בשיר הרוח קיימת בכל מילה, שיר עצוב ואמיתי ובעיני נכון בכל תג שבו, לקראת אין רוח רק החמר מדבר
זה כל כך אמיתי, רות, שבא לי לצעוק את זה: אינך יכול להיות משורר שעה שעה
אבל השעה שכן היא שעת חסד
חני וענת, תודה על ההבנה והתגובות
רות, רק דבר אחד חסר לי בשיר בני התמותה הקשה והחזק הזה.
כלומר, שבצד חומר בלי רוח יש גם רוח בלי חומר.
אבל אולי אינך חושבת שהמשוואה הזו נכונה…
פעם היתה בנו רוח. הרוח זקקה את השירה. עתה החומר משתלט והיא נדחקת-אך תמיד קיימת בכל הצורות שמהן לא סולקה.
רות שיר נוקב וכואב, כל מילה בסלע והרוח שבו כפליים.
תודה לך ריקיעל ההבנה.
והכל בתוכינו.
אפשר להיות משורר בין סבל לאהבה גדולה.
נפלא השיר.
שמחה על האופטימיות שלך למרות הסבל, ותודה.
איזו שורה:
שְׁנֵינוּ וּשְׁתֵּינוּ וַאֲנַחְנוּ
איזה נסיון נועז לתאר את הסבל בשירה טובה.
תודה סבינה, שתינו ושתינו.
האם את אומרת שמי שחש בגופו לא יכול להיות משורר? הרי משורר טוב יכתוב גם על מצוקותיו הגופניות, וזנ מה שעשית.
כתבת יפה תמצית חברתיתי שמתקיימת בכל קהילה:
בֵּית תְּפִלָּה
וּבֵית מִשְׁפָּט
וּבַיִת לַאֲחוּזַת עוֹלָם.
לוסי, תודה על ההזדהות.
היי רות
מאוד אוהבת את סוף השיר
הוא מביא את הדילמה שלנו עם עצמנו, את השיייט פעם פה פעם פה.
פעם כתבתי שורה עם כל הברים שיש בהם בית: בית כנסת,בית כסא, בית קברות, בית מלון, בית הוריי, בית קולנוע, בית תרבות… בית מקדש, בית השואבה.
התרחקתי מהשיר שלך, השלושה שבחרת נותנים מרחב גדול.
להתראות טובה
טובה, תגובה מעניינת במיוחד. להתראות.
רות, כרגע קראתי ואני ממהר להשיב: שיר מקסים.
עקיבא
תודה עקיבא. תודה על הרגישות.
רות שלום,
למרות שאני קוראת קריאה חטופה יחסית אני חשה אנרגיות עצומות של חוזק מכיוונו
אליי.
אני מרגישה שהשיר נכתב מפרספקטיבת זמן וניסיון חיים והוא הצליח ללמד אותי כמה דברים חשובים על כתיבת שירה
והחיים.
אני אוהבת את השיר הזה.
תודה לך,
גלית
השיר מבטא פרספקטיבה אישית נוקבת על מציאות חברתית קוסמופוליטית. דוקא את מצליחה להיות משוררת שעה שעה.
תודה גלית, תודה תמר. שמחה שהשיר מדבר אליכן מפנימיותו.
הקמת הקהיליה החברתית – תרבותית
היא בהחלט כורח המציאות החומרית
והצורך הרוחני גם יחד.
בית-תפילה הוא רוחני
בית משפט הוא חומרי
(אמור ליצג גם ערכים רוחניים)
בית לאחוזת-עולם במהותו הוא סוף הדרך ,
בית-נצח , בו משתלבים ונפרדים
החומר מהרוח,
הגוף מהנפש/הנשמה.
יש בתגובתך לשיר גם גישה מעשית מעניינת, מעוררת מחשבות נוספות. תודה.