מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
מיחל לאות
הַלֵּחַ לֹא נָס גַּם כְּשֶהַכֹּל סָבִיב קָרַס
שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּאַרְבָּעִים שְׁנוֹת הַמַּסָּע הַהוּא.
וְכָךְ, חֲסִין אֵשׁ וּתְלָאוֹת,
מְיַחֵל לְאוֹת בַּטִּפּוּס הָאִטִּי,
הַנּוֹסָף עַל הָהָר,
הַמָּשׁוּי מִן הַסּוּף,
מְהֻרְהָר,
מִתְבּוֹנֵן לְכָל עֵבֶר וָרוּחַ
בּוֹדֵד וְכֹה נִרְעָשׁ וּמָתוּחַ –
נְשִׁימָתוֹ נֶעֱתְקָה בַּנְּשִׁיקָה הַהִיא.
יפה תארת וברגישות את תלאותיו של "המשוי מן הסוף"(אהבתי את הכנוי במקום שמו) המחכה לאות ,את בדידותו וגבורתו המתבטאת בכך שלא נס ליחו אף שהעולם סביבו קרס. הפוסטים האחרונים של משה יצחקי מאוד מתחברים לפוסט הזה , כל אחד מכם מאיר זוית נוספת באישיותו של משה
תודה חנה, אעיין בהמלצתך.
בקריאה זהירה ברור כי רגע הנשיקה הוא רגע מותו של משה!
והוא אל הארץ לא בא!
זוהי מיתת נשיקה מומלצת
שיר יפיפה המלא בארמזים למקרא ולמדרשים.
ברשותך אני רוצה להפנות לאמנים כאן בבלוג שאלה המטרידה אותי במלאכת האמנות:
עד כמה צריכה היצירה להיות מפוענחת מתוך עצמה?
האם יש סיכוי שמישהו שלא בקי ממש יצליח לפענח על מה השיר?
האם בכלל צריך לפענח את יצירת האומנות?
ואולי יש יצירות שמראש מיועדות ליודעי ח"ן?
תודה
גיורא
מחכה בקוצר רוח לתשובות לשאלותיך. ולעניות דעתי, גם אם שיר צופן סוד, עליו לפעול כשיר.מן הסתם כל יצירה כשלעצמה, אינה יכולה להיות חידה. אך מעט חידתיות מעמעקה ומחדדת – או מזיקה…
רות, משה ההוא לא הדהד לי משירך, אך התגובות הגניבו אותו להכרתי.
חשבתי שהשיר הוא על הלח (כמשל לפריחה הנשית דווקא, לתשוקה) והנשיקה בסוף חיזקה…
מן המים לשמים
מן הסוף לאינסוף-
דגם המנהיג הראוי כשמתבוננים בתוצאות הבחירות
וכל יופיו של השיר
(כמו גיבורו) "משוי מן הסוּף".
תודה שחר-מריו, כל תובנה משלימה פרט בפאזל המופלא ששמו משה.
מעולם לא הרגשתי כה קרובה למשה, על אף שנים רבות של לימוד מקרא ופרשנות.