רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
היי רות
שיא התימצות, ישר לאזור הדימדומים
להתראות טובה
תודה טובה טובת הלב. שמחה שהשיר נוגע בך כך.
נשמות כאלה – מתוקות הן,
למרות כל התולעים שבעולם.
אכן נראה שלך יש נשמה יתירה.
רות, מתקה לי נשמתך האכולה ביותר
ואחרי תגובתו של הלב – תורו של המוח : 'אנא' = נא, בבקשה
הכותרת מבשרת שיר תחינה ותפילה.
למי התפילה מופנית? אלוהים יודע! ומילות המפתח בה – לקט, בתר, חפש. ציוויים מעשיים קשים. ומי מורת הדרך להגשמת התפילה? תולעת. וצמד המילים 'מורת דרך' מהפכות את האנא לאנה (כלומר, לאן). והסיום שמשמעותו נוראה – המתיקות האולטימטיבית שמשמעותה גם ריקבון כלומר, מוות
וכל המרבה לקרוא בשיר ימצא בו רוב משמעויות עמוקות
רות, זהו שיר קשה ונפלא, כמו רבים וטובים – פרי כל הנשמות שלך.
אני הופך לתולעת שירים, המלקט את שירייך.
אדפיס ואתלה על המקרר.
קשה הדרך למתיקות, שיר קשה וניפלא רות.
אורה מתוקה, תודה על דבריך.
מריו, מחמאה מאין כמוה. תודה.
לא התמזגתי עם בקשתך בשיר הזה, אבל חשתי אותו היטב היטב לפי חוויות שלי הקשורות לעץ תאנים. אצלנו בגינה צומח עץ תאנים. פירותיו מופיעים מתחילת יוני, כשהם עדיין אינם בשלים ואינם ראויים לאכילה, נופלים על האדמה כשהם קטנים ויבשים. בחודשים אוגוסט-ספטמבר, הזמן לתאנים הבשילות, העץ נותר עקר ללא פרי. כך שאיננו זוכין לתאנים עסיסיות ומתוקות ואין לנו לחפש בהן את התולעים.
שיר יפה!!!
שמואל, פגשנו גם עצים כאלה. אבל בתאנים המתוקות רחשו תולעים…
שיר קשה ויפה שכוחו נובע מרצף האוקסימורונים שבו ,המצטרפים ביחד לתמונה ברורה וקשה.
למשל: שם השיר "אנא" מביע תחינה, בקשה.
כשאדם מבקש משהו אנחנו מצפים שיבקש משהו מהשדה הסמנטי החיובי. אבל כבר השורה הראשונה מבהירה לנו שאנחנו במקום פגוע ביותר. מי שמכיר את עץ התאנה יודע שהפרות שנעקצו -הן שנפלו כשהתולעת בתוכן.
האוקסימורון הקשה ביותר הוא הצרוף של התאנה המתוקה ביותר שהיא גם האכולה ביותר. אולי רמז לכך שהפגיעה הקשה ביותר התרחשה דווקא במקום הטוב והמתוק.
בעצם, זה תמיד כך.
יפה מאוד ועמוק שירך. התולעת כמורת דרך זאת החופרת בנפש מנתבת דרך אך גם מכלה ומכרסמת כמו חרב פיפיות, כמה כן העצב העמוק העולה מהשיר ,והתאנים כדימוי לנשמות אהבתי מאוד. מעורר מחשבות רות
אמת גיורא, אין חכם כבעל נסיון. אבל סבתי המתוקה היתה מצליחה במשימה…בצפת, שם היו עצי תאנה ותיקים שפירותיהם מתוקים מאין כמותם.
אוי רות זה שיר איום.
יהונדב, תודה על אמירת האמת. גם לי יש רתיעה מתולעים…
מתוקה הנשמה האכולה ביותר הרי היא שלנו,עצמינו רוחינו והתולעת מורת הדרך יודעת מה טוב. מקווה שגם אנחנו.
מתוקים דבריך, מירי. התסכול למראה התולעים הרוחשות בפרי הנכסף קשה לתיאור.
התפוח הטעים ביותר הוא זה שביקרה בו תולעת, הנשמה העמוקה ביותר היא זו שכריש נוגס במצולותיה
איריס, תודה על ההבנה. אגב, מדובר בתאנה. בין כה וכה, שניהם נחשבים לפרי האסור בגן עדן.
כמה אותיות באלף בית?
ואיזה שיבוץ מרטיט
נוצר מהצירוף של המילים האלה.
תודה לך יוסף.עוזר בכל דרך.
כל כך יפה השיר
כל כך יפה שהגבת.ריקי.
תפילה עזה ויפה רות, שיש בה מתיקות ולא פחות – אכזריות עצמית. אבל אולי כך היה ברגע ההוא, שאין שלם מלב שבור ואין מתוקה מנשמה אכולה.
וריבוי הנשמות הזה, התוכלי להסביר?
אמיר, תודה על דבריך, ריבוי נשמות? אולי ריבוי פנים של הנפש?! איננו מקובעים, ואני חשה במין חוסר יציבות-קביעות בניסיון להגיע לטוב, המאבק מכרסם בנפש הפנימית וחותר עמוק.אנחנו משתנים כל הזמן ורובנו חותרים לטוב.
רות, אהבתי את ההזמנה החושנית הזו, לרע ולטוב שבכל אחד מאיתנו, לבריא ולמכורסם- אנא…
מאד יפה וגם עצוב לי.
תודה לכן תמי ואומי. אחיות לרגש.
רות, שיר נפלא, אחד השירים היפים ביותר שלך. מרגש ומביא אותנו להרהר שוב ושוב. לא במקרה מדובר על "גלגול נשמות" ואולי נרמז גם על "נשמה יתירה"
שלך
עקיבא
תודה עקיבא, נשמה.
זה מאוד יפה וחי והמילים מאוד נכונות, כשקראתי יכולתי להרגיש את הליקוט, הביתור, החיפוש. מלא נשמה
אורלי, חווית חיפוש התאנה הנכונה והראויה, נותרת לשמחתי בשיר.זה המשתמע מדבריך הנאים.
התולעים מקדימות אותנו. הן פשוט בשטח. ומה קשה יותר מלמצוא תולעת בתוך תאנה, או תפוח? למצוא חצי תולעת.
כנראה שמה שטוב לתולעת טוב גם בשבילנו. להבדיל מבדיחה אחרת, שצואה זה טוב: מיליוני זבובים עטים עליה…
ובנימה ארצית, אסי.
יש לי עץ תאנים על הגג. ואני מלקטת באהבה ותודה כל אחת ואחת. כך מגיע לנשמה עדינה כמוך. ואם אמצא אחת אכולת תולעים, אשמח שלפחות התולעת נהנתה… (:
כמה נפלא, לוסי, ליקוט התאנים. מזכיר את התקופה שבה זה היה פרי נפוץ ואהוב.
אולי פעם ישבנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו…?
כמה שלוה התמונה שאת מציירת לוסי, מזכירה את התקופה שבה ישבנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ולו לתקופה קצרה…