רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
זה יפה.
הכל זמני… אבל דווקא השתיים שלא בלטו מכמירות לב. אני בדרך כלל משתדלת לשים לב דווקא לשתיים כאלה. הן לא בהכרח באמת סתמיות.
תודה לך עדה, על תחושת הקרבה.
לדעתי, השיר עוסק באותה שאלה כמו השיר הקודם "הציעו לי המון סרטים". השאלה, מה הדרך שאדם צריך לבחור. האם הבחירה היא באמת מקרית או שהיא מכוונת(ראה רוברט פרוסט ,הדרך שלא נבחרה").
שפע האפשרויות מפחיד (לחטפני)
בגלל הפחד מהמחויבות שדרכים ברורות מציבות בפני הבוחר. בוחרת המשוררת בחירות סתמיות.
בבית השני כך נדמה לי מתמודדת המשוררת עם תוצאות הבחירה. כי הבריחה מהתמודדות לא חסלה את האפשרויות האחרות. הן ממשיכות לקנן ודורשות את ליטרת אי מימושן מאוחר יותר.
גיורא, איך אדע באלו ידים לבחור? השפע המוצע מפחיד וההתמודדות מאיימת בכל מקרה. הבחירה מתוך השפע מאימת ולפיכך מהירה מדי… ועם זאת, ברור שכל פעולה משתקת.
הבחירה היא זמנית, כי בניגוד למצב הראשון שבו שפע של אפשרויות 'מושיטות ידיים' לבחירה, באיזשהו שלב הידיים נקמצות ואין יותר בחירה?
הידיים אומרות הכל, רות.
נדמה לי שזה התחיל בחלום, וכל הידים הפשוטות לחטוף גם הבהילו, תלמה. כך שאם אנו מדמים שאנו בוחרים -אנו גם נבחרים, וזה די מבהיל.
כל בחירה היא גן של שבילים מתפצלים…
וכולנו כך, כאילו בדקה הבאה אין שוב שתי ידיים.
אבל את חושבת על משהו ספציפי כמובן, קרדינלי. בדיוק חשבתי להביא פה את "השביל שלא נבחר" של פרוסט.
אמיר, אשמח אם תביא את "השביל שלא נבחר".
ועוד משהו שעולה בדעתי, שיש קשר בין נפש הוולד להוריו. לך תבין.אנו בוחרים יום יום ורוב בחירותינו כביכול טריוויאליות…
גם גיורא פישר הזכיר לעיל את "השיר שלא נבחר"!
נכון, גם משפחה בוחרים, רות, באותה קלות…
אם מביאים את השיר של פרוסט "השביל שלא נבחר" (יש רק תרגום אחד? זה תמיד 'שביל', או שיש גם 'דרך'?), אישית אשמח אם יביאו בצדו גם את המקור
THE ROAD NOT TAKEN
ותודה לבעלי היוזמה והתושייה הטכנולוגית 🙂
תלמה
אשליית הבחירה.ואולי אשליית האהבה והתקווה שאי אדם יכול בלעדיה?
מירי יקרה, התפכחות מאשלית הבחירה ג"כ.
גם אני חשבתי כך : בחירה גם היא כביכול ,גם היא אשליה אבל עדיין בחירה היא האלטרנטיבה הטובה יותר
האין זאת ?
ריקי, את צודקת. תודה
ומיד אחר כך להאחז בבחירה חדשה. אשליות אבל כל כך אנושי ולא אנושי מידי. אכזבה ותקווה וחוזר חלילה.
רות, מאוד עדינה האמירה שלך שהיית נבוכה מהאור, כמו שנמשכת אל הידיים שלא בלטו, הצניעות הזו מכמירת לב ומגבירה את ההלם ממפגש עם הידיים הקמוצות.
וזה הזכיר לי שיר אחר:
Choose \ Carl Sandburg
The single clenched fist lifted and ready,
Or the open asking hand held out and waiting.
Choose:
For we meet by one or the other.
הבחירה הזמנית, לא פוסלת את גודלו של הרגע בה נבחרו הידיים הסתמיות…הצנועות.
שיר יפה
תודה על הקריאה, עליזה.
נפלא, תמי. מרתק.!
אהבתי מאוד. איך הפרספקטיבה משתנה…ומה עושה הזמן
בתוך הכאוס, רות, ידיעת אמת מבליחה
וגם היא זמנית…
אוהבת את השיר
שיר יפה ,רות, אכן קשה הבחירה גם לאחר הבחירה
תודה לוסי, תודה איריס. שמחה שאהבתן את השיר.
שיר קטן עם אמת גדולה.
מה היה לפני הבחירות? "כל הידיים פשוטות לחטפני" ואת בצניעות בחרת בשתיים שלא בלטו.
אחרי הבחירות "כל הידיים קמוצות". והמסקנה שלך "אז אולי לא טעיתי / כשהבנתי / מהלי להבין ממש/ שהבחירה זמנית." אכן זה כך.
אוהבת את פרשנותך, שמואל. תודה.
שיר מעורר מחשבה רות, אני מהרהרת במשהו שהוא מעלה, אצלי בין יתר המחשבות, האם באמת אנחנו בוחרים? תמיד אנחנו בוחרים מתוך תודעה חושבת שוקלת? בשיר שלך יש בחירה בשתים שלא בלטו, למה דוקא באלה שלא בלטו? האחרים היפחידו? היו תובעניים מידי?
ואחרי הבחירה יש עוד אחרות שהן תולדה של הבחירה ההיא, שרשרת של בחירות כולל הזדות לא לבחור. " ובחרת בטוב" כתוב – אך מה הוא הטוב הזה? למי הוא טוב? לבוחר? לניבחר? ועוד שאלות כולל הבחירה להיוולד אל תוך משפחה, המגוללת בתוכה את המיסטיקה של הקיום.
שלום אורה, עוררת שורת שאלות שלכל אחת יש שובל שאלות נוספות. וזה מרתק.
ובחרת בטוב. נכון. בשיר הזוי הבחירה היא ספונטנית יותר מאשר שקולה, ולפי הסיום, אכן חתרה לבחירת הטוב האפשרי.
תודה.
רות, שיר מעורר מחשבות. לי אין ספק שיש לנו זכות הבחירה והיא מתחפשת למקרית, או זמנית, או סתמית, וכך אנחנו חיים, וזאת החגיגה.
עקיבא
רעיון מקורי בעיני, עקיבא. תודה!
שיר מצוין, רות. (כלומר: עוד שיר מצוין, רות).
🙂
קצר. ומעורר מחשבות ארוכות-ארוכות.
שחר מריו, נראה לי שאתה מזדהה עם רעיונות בשירי, וזה מאוד קוסם לי, ואני מעריכה ושמחה על כך.הדברים מתגלגלים מאליהם ואחריהם מחשבות-רעיונות ותמיהות [על עצמי, כמובן]. ותמיכה מקורא אוהד משפרת את התחושות פי כמה.
"Road at Chantilly" by Paul Cézanne
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that, the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
two roads diverged in a wood, and I —
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.
Copyright © 1962, 1967, 1970
by Leslie Frost Ballantine.
ראשית הרי השיר של רוברט פרוסט.
שנית, השיר אומר כי אחרי הבחירה הידיים שלא נבחרו, שהיו פשוטות קודם לכן נתקמצו בזעם על שלא נבחרו… איש אינו יודע מראש אם בחירתו תצליח, העיקר שיחוש כי בחר נכון ולעתיד פתרונים.
——————————————————————————–
אסי, תודה על תגובתך לשיר. הידים קמוצות בסוף למרבה הצער.
תודה רבה על השיר הנפלא של רוברט פרוסט. האם מישהו תרגם אותו בעבר? אמיר אור יביא את תרגומו שלו לשיר, אצלו. להתראות.
יביא? – כבר הביא וקראת, לא? 🙂 –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12191&blogID=182
אמיר, כמובן צ"ל הביא. וקראתי והתפעלתי.זה היה ביום הולדתך. אסי הגיב מאוחר לשיר "בחירות" ולפיכך ניסוחי באשר לפרסום תרגומך, עילג מעט. תודה על התיקון וההקשרים.