רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
.jpg)
רות, איזה שיר! איזה שיר!
אבל קשה לי עם המסקנה שהיקום איננו עונה.
סבינה יקרה, זה עניין של תחושה, לא קביעה. המכתב עוסק בפרידה כואבת.
רות יקרה,
מזמן לא קראתי שיר שבו המינוריוּת והאנדרסטייטמנט משחקים כל כך בעדינות עם אמירה כה חזקה. החיכוך הזה – בין אלה לבין אלה – הוא בעיני עוצמתו של השיר. ואכן, עוצמה גדולה לו.
תודה על הדברים היפים שאמרת, עדנה. הכאב מוביל לתחושות כאלה.
אני יודעת.
מכתבך רות עושה מסע מלא חתחתים ומהמורות
אני לוקחת ממנו עכשיו את המשפט :
"רגע נגעת בליבי" וקוראת אותו
גם כנגעת בליבי לרגע אחד
וגם :רגע ! עצרו את העולם ומרירותו – נגעת בליבי !
תודה רות
ריקי יקרה, פרשנותך מרתקת. כמו הידידות שאנו מייחלים לה שתאריך ימים. אבל הידידות הבלתי זהה, שבה צד א מייחל שצד ב יפתור את בעיותיו, שעה שהוא שקוע בבוץ משלו,מולידה עוגמת נפש הקרויה אכזבה הדדית והנובעת ממקור שונה מאשר הידידות האמיתית.איננו מסוגלים לפתור את בעיותינו שלנו, אף כי אנו מקרינים, בכוונה או בטעות, יכולות כאלה. הכותב\ת כבר מיומן\ת באי ההבנות ובאכזבות המשתלשלות מהן. הפעם הוא כועס, אולי. וטועה אולי. השיר רווי אכזבה ותסכול ואולי צער עמוק על חוסר היכולת להבין את הזולת, לסייע לו, להתקשר באופן הנכון.
לך תסביר למישהו אהוב \ה שבגד\בך בלא כוונה [נקוה] ואת התגובה המתנשאת שחורצת את הדין לבדידות בשל חוסר הבנה ורגישות. כולנו נתקלים בכך.וההתנכרות נחורצת גורלות לבדידות. טוב, גלשתי לווידוי, כנראה.
יותר נכון, גלשתי לציטוט של ידידה שהתנערה ממני.כטוב בעיניך.
תודה.
מעניין לעצור ולחשוב – כמה מעשייתנו וריצותנו בעצם מצטרפים ל"צמד שמד" ביחס להוויה. מצאתי נחמה באמירתך "העולמות יסתדרו מעליהם".
תודה תמי ומזל טוב על הדוקטורט, עלי והצליחי והרביצי חוכמה בכל עבר.
שלום רות
עוד שיר שלך שכתבתי משהו עם רעיון דומה, ונראה לי שיגנז לאחר שקראתי את שלך. לא נעים לי לחזור על זה ולכן זו תהיה הפעם האחרונה שאומר את זה: אפשר לחטוף ממך שַַׁפַּעת קנאת סופרים.
אתרכז רק בכמה שורות:
"וכשאת מטליאה גרב
הגרב אינו זועק מדקירות המחט
אסיר תודה על טיפול כלשהו"
שורות אלו מזכירות לי את דבריו של משורר תהילים כ"ג (ה' רועי..)
"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע
כי אתה עמדי
שבטך ומשענתך המה ינחמוני"
המשורר הסובל ,הנרדף על ידי אויביו ,הנמצא רחוק מבית ה' מנחם את עצמו שהמכות שהוא חוטף הם עדות לתשומת הלב של ה'. או איך שאת אומרת "אסיר תודה על טיפול כלשהו".
גיורא יקר, הברא מהר מכל תחלואיך הספרותיים. אין נושא שלא כתבו עליו אלפי פעמים מזריחת החמה עד ברכת הלבנה. ורדים הצמיחו קוצים בצד הפריחה שחטפו מן השירים על יופים. תודה על האבחנות הנכונות בשיר. ואני שמחה לצטט "כי אתה עמדי" בהבנה ובתשומת הלב האוהדת.
כמה מרירות בשיר, איזה עצב…
לשמוח במועט, בקטן כל הזמן.
האם זו אשליה שהיקום עונה? מעורר מחשבה רבה. בתחושתי, הוא עונה אלא שתשובותיו לו תואמות ציפיותינו.
זה מתאים לי לשורה האחרונה שהעולמות יסתדרו מאליהם.
מאוד אהבתי.
לוסי יקרה, תשובת היקום תלויה בתחושתנו אותו זמן. היא מלמדת שלעתים יש תגובה, מכתב, לפעמים יש תשובה חיובית אך פוגעת, הגרב, ולעתים בטוחים באדישותו הקולוסלית. אך העובדה שישנן תשובות שונות מלבד אלה שאנו מייחלים להם מאפשרת תקוה שהעולמות יסתדרו מאליהם, ללא התערבות כמו בסיפור שלגיה, ללא הטלת רגשי אשמה במכתב שאינו נענה. ועוד, המכתב-שיר עצמו הוא תשובה לידידה המלחיצה ולעצמנו…תודה שכתבת.