בננות - בלוגים / / ויהי קול – פרידה מאוחרת
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

ויהי קול – פרידה מאוחרת

 

פרידה מאוחרת
 
יְשׁוּבִים בַּמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה
הַפּוֹנָה לִרְחוֹב הַחַשְׁמוֹנָאִים.
לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים נֶעֱלְמָה הַשֶּׁמֶשׁ
מֵעֵבֶר לְרֶכֶס הַכַּרְמֶל, וּמֵאָז זוֹרַחַת
עֲמוּמָה מַשֶּׁהוּ בְּשׁוּלֶיהָ
אֲנִי בְּכִסֵּא נוֹחַ, אַתָּה בַּמִּתְקַפֵּל הַדָּהוּי
מִפִּתְחֵי הַגּוּפִיָּה מִדַּלְדֵל בְּשָׂרְךָ הַשּׁוֹתֵק
בְּכוֹחַ מִלִּים לֹא מַרְפֶּה מִמְּךָ
 
עֶשֶׂר שָׁנִים נִמְשֶׁכֶת פְּגִישָׁתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה
עֶשֶׂר שָׁנִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת עֲצָתְךָ
אֵיךְ כּוֹתְבִים שִׁיר פְּרֵדָה
וּפִתְאוֹם אַתָּה אוֹמֵר,
הָחֵל מִיּוֹם רִאשׁוֹן הַקָּרוֹב
תִּצְטָרֵךְ לָרֶדֶת לַשּׁוּק לְבַדְּךָ, לִקְנוֹת פֵּרוֹת
לַהֲפֹךְ בָּעֲרֵמוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת 
לְהִזָּהֵר מֵרְקוּבִים
מֵהוֹנָאַת הַשּׁוֹקְלִים חֶסֶר עַל הַמִּדָּה
אַל תִּתְפַּתֶּה לַחֲנֻּפַּת מִלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּעִתָּהּ
פֶּן תַּחְמִיץ בְּפִיךָ הַשִּׁירָה 
תִּקְהֶינָה אִמְרוֹתֶיהָ.
לֵךְ לְךָ בְּנִי, שַׁחְרְרֵנִי מֵעֻלְּךָ 
לְנֶגֶד עֵינַי, אָבִי
מִתְפּוֹרֵר.
 
 

מתוך החטיבה ' עושים לי ת'מוֶת'

 

2 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר נפלא ומקורי אם כי כמובן עצב מתמשך וכואב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן