בננות - בלוגים / / הֲלָך רוח (2)
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

הֲלָך רוח (2)

 

 

 הֲלָך רוח  

 
אִם תִּרְאֶה
קְבוּצַת רָצִים
וַאֲנִי מוֹבִילָהּ
אַל תִּטְעֶה –  

לְפָנֶיךָ

מִרְדָף   
 
אִם תִּרְאֶה
קְבוּצַת רָצִים
וַאֲנִי בָּרֹאשׁ
תִבְחַר האִם  

לָתֵת יָד, אוֹ  

לָשִׂים רֶגֶל.

וּלְמִי.

 

מילים שפגשו בי  בהליכה של הבוקר

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. רוחה שפירא

    אהוד שלום וברכה!
    צירוף המילים – הֲלָך רוח, הוא דימוי המרמז על תנועה וקצב הליכה אישי של הגוף והנפש.
    בפנייה שבשיר אל הקורא , המשורר מתאר את עצמו במצב ריצה של איש רדוּף.
    במילים ספורות הוא מספק גם את תובנתו על מצבו – "אִם תִּרְאֵנִי/ רָץ, תָּבִין -/ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ/ אִישׁ שֶׁעוֹבֵר/ מִן הָעוֹלָם
    אם להתייחס להערה בסוף השיר, השיר אכן נראה כמו שלל מילים שעלו ברשת (תרתי משמע).
    למרות קצב השיר, שיש בו מקוצר הנשימה של הרץ הרדוף , אין בו חיבורים בין המחשבות העולות לתובנותיהן.
    כאילו החורים שברשת גדולים מדי וגם המילים לא מחזיקות מים.

    • אהוד פדרמן

      תודה לך רוחה, על חשיפת הפגמים בהלך רוח (1) ששלחתי אותו בדרך כל בשר, ללא ייסורי פרידה.

      תיקנתי את הרשת כמיטב יכולתי כדי שתחזיק מים

      והרי לפניכם הלך רוח (2)

      בברכת השיר

      אהוד

      • רוחה שפירא

        אהוד היקר, שלום רב!
        אני חושבת ששיר ובמיוחד כזה שאמור לבטא "הֲלָך רוח", מעצם טבעו הוא נאמן לתחושת הקצב או-ו הרגש המהלך בו.
        הלך רוח(2) מתאר תנועה פיסית שאתה ראשָׁהּ וּמוֹבִילָהּ אך לא ברור מי הרודף ומי הנרדף.
        אני מניחה שיש כאן ביטוי לתחושות מנוגדות שבתוכך. בעצם גם הפנייה: "תִּרְאֶה, דַּע, בְּחַר" – היא פנייה אל "אתה" שהוא אני-עצמי, כלומר, מהלך נפשי בינך לבינך. כאילו אתה מבקש להתמודד דרך המילים שפוגשות בך (אבל אתה הוא המפגיש אותן עם הקול הפנימי שלך), עם הרצון הטבעי לנוע, להתקדם, להגיע.. ובעת ובעונה אחת גם עם הפחד שהכוח, הדרך או הרצון – יפסקו.
        לפני שהתחלתי לכתוב כאן, חזרתי מהליכת ערב קצרה, ורק עכשיו אני מבינה ששיחזרתי בתגובתי גם הלך נפש אישי.
        מכיוון שכך, אני מניחה שאתה תמצא את הדרך הנכונה לך ללכת בין המילים.

        • רוחה היקרה, תגובתך שוב האירה את עיני.

          לעתים ראוי לו לשיר להיות סתום, אך לא כך במקרה של השיר הזה שנקרא אמנם, הלך רוח, אך עוסק במראית עין ובבחירה בין לשים רגל ( לנרדף? לרודפים?) לבין להושיט יד (לנרדף? לרודפים?). שיניתי את הפנייה לרבים – כלומר שוב לקבוצה חסרת זהות, ובתוכה, כל אחד ואחד יבחר את דרכו – לפי אינסטיקט ואולי לפי ערכיו, חינוכו ותרבותו. שהרי איננו יודעים מה עומד אחרי המרדף הזה.

          אשר לתמונת הרצים שבשיר – מדובר בבדיחה פרטית. העיסוק העיקרי שלי ב'ספורט' הוא שוטטות יומיומית, לבד, בשפת הים. וכאשר אומרים לי שמבחינה ספורטיבית, יותר טוב לרוץ, אני אומר, אם תראו אותי רץ , תבינו שרודפים אחרי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן