התחבר
בננות - בלוגים / / וַיהי קוֹל – נוף ביום פסימי
גילגול איטי

  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

וַיהי קוֹל – נוף ביום פסימי

 

נוף ביום פסימי                                                                         
 
בְּמַבָּט צַר אֹפֶק רוֹאִים כְּלָלִית
בֵּין הַגְּבָעוֹת הַמְּאֻבָּקוֹת לַיָּם
מְשֻׁלָּשׁ עִירוֹנִי כָּלוּא בְּתִסְכּוּלָיו,
רַכֶּבֶת חַשְׁמַלִּית שֶׁאַבָּא לֹא קָנָה
אוֹטוֹבּוּס, פְּרַיְבֵט, אוֹטוֹ מַשָּׂא
נָעִים לְלֹא קוֹל וּמַגַּע יַד אָדָם
גֶּשֶׁר מוֹבִיל לְשׁוּמָקוֹם
מִנְהָרָה חֲשׁוּכָה בְּקָצֶהָ
חַרְגּוֹלֵי-עֲגוּרָן שׁוֹלְחִים זְרוֹעַ דַּקָּה
לְבָתֵּי לֶגוֹ מְרֻבֵּי עֵינַיִם, מְגֻלְּחֵי רֹאשׁ.
כָּךְ גְּדֵלִים יְתוֹמִים
לְלֹא תָּכְנִית אָב
 
וּבָאֶמְצַע רָבוּצָב
עֲנָק וְכָחֹל
שִׁרְיוֹנוֹ בָּקוּעַ
אֵינוֹ מִזְדַּחֵל לְמָקוֹם אַחֵר
אֲפִלּוּ שֶׁהוּא מְכֹעָר
מִכָּל הַפִּילִים הַלְּבָנִים
שֶׁעָבְרוּ לְהִתְגּוֹרֵר בַּסְּבִיבָה.
 
 

למי שטרח והגיע עד כאן והתעורר בו ענין, מומלץ לקרוא גם את השיר  בפוסט הקודם 'נוף ביום מפויס' ואת תשובתי לרוחה שפירא 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*

CAPTCHA Image

*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן