גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
שורת הקלות לפלסטיני
בְּעֵת שְׁפֹט הַשְּׁפָטִים
מַגְדִירִים זֹאת כָּךְ –
מַגְדִירִים זֹאת כָּךְ –
פלסטיני טוֹב
הוּא פלסטיני מֵת.
בְּעֵת הָהוּדְנָה יֵשׁ הֲקָלוֹת
בִּזְכוּתֵנוּ לְהַגְדִירוֹ הַגְדָרָה עַצְמִית –
נוֹתְנִים לוֹ לִחְיוֹת מֵאֲחוֹרֵי גָּדֵר
כָּל עוֹד יִתְרוֹם
אֵבָרִים
לְהַשְׁתָלוֹתלָעוֹקְרִים אֶת מַטָּעוֹ.
וְכָרָגִיל, מִשּׁוּרַת הֲקָלוֹת
מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.
נראה לי קצת דמגוגי השיר הזה.
גיורא, דמגוגיה אלה דברים המכוונים אל הרגשות היצרים והדעות הקדומות של ההמון כדי להלהיטו (לפי אבן שושן)
או אם תרצה: פיתוי המונים ע"י גניבת דעת, הסתגלות לטעמם וניצול בורות והסתה. (לפי דן פינס)
אתה מוכן לפרט מה בשיר הזה מקיים את ההגדרוה הנ"ל
צ.ל. ההגדרות
נוֹתְנִים לָהֶם לִחְיוֹת
בִּתְנַאי שֶׁיִּתְרְמוּ אֵבָרִים
לִיהוּדִים חוֹלִים
הַמַּמְתִינִים לְהַשְׁתָלוֹת
יש בדבריך משהו, גיורא. אלא שהייתי מכנה את החולשה כהתחכמות יתר – אחשוב על פתרון
אגב, המוטיבציה לשיר אינה פוליטית, אלא מבט ציני במה שאפשר לכנות אבסורד אנושי, חברתי-דתי. ידועה ההתיחסות השלילית היהודית דתית לענין תרומת איברים ועל רקע זה, מידי פעם, מתפרסמת בתקשורת ידיעה על משפחה ערבית 'טובה' שתרמה את אברי יקירה המת ואלה הושתלו באופן מקרי אצל מי שלפחות בפוטנציה עלולים להיות 'רעים' לערבים –
וכל השאר כתוב בשיר
הי אהוד
ומדי פעם מתפרסמת ידיעה על אברי יהודי שהושתלו גם אצל ערבים.
ומי בדיוק הגדיר ש:
פלסטיני טוֹב
הוּא פלסטיני מֵת ?
ריקי יקירתי, האם זו התממות, נסיון לשמור על איזון קדוש, או תגובה של מי שחיה בבועה ?
אשר לשאלתך – זו פרפרזה של 'בדיחת ערבים' עתיקה ולא מצחיקה שסופרה ומסופרת בחדרי חדרים ולעתים אפילו בחדרי לב של 'יהודים אוהבי ערבים'