על הקינאה

תרומת שיר לדיון בנושא הקינאה

מצפון תִפַּתח הרעה

הוֹלֵךְ לְבָדִי בְּחוֹף מִתְקַדֵּר

הַשֶּׁמֶש מַסְתִירָה פָּנֶיהָ הַטּוֹבוֹת

בְּמִפְתַּח בִּגְדִי תוֹפֵחַ רוּחַ צָפוֹן

חוֹל דּוֹקֵר בְּפָנַי, מַדְמִיעַ עֵינַי

חֲבוּקים הֵם צוֹעֲדִים דָּרוֹמָהּ

רוּחַ גַּבִּית מְהַדֶקֶת אֶת מַגַּעַם

תְּבִיאֵם חִישׁ-קַל אֶל יַעַד תְּשׁוּקָתָם.

לוּ אֲנִי מעֶנטשׁ (כְּלוֹמַר, בֶּן-אָדָם)

עָלַי לְהַזְהִירָם מֵהַצָּפוּי בְּשׁוּבָם

אַךְ עִנְיָן לָכֶם עִם בָּשָׂר וַדָּם –

קִנְאָה רוֹחֶשֶׁת בְּמַעֲלֵה עַקְרַבִּים

רָצוֹן לְהָרַע הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר

קוֹלִי נֶאֱלָם, פַּרְצוּפִי מִתְנַכֵּר

צוֹעֵד עַל שְׂפַת הַיָּם וּמִתְכַּעֵר.

גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש