גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
סיפור צַבִּי עצוב
הזמן, סוף עונת הטלת הביצים . המקום, סמוך לקו התפר בין שטח השיפוט של עיריית חיפה, המקפידה להזרים מי תהום נקיים לים ומבשרת על כך בשלט, לזה של עיריית טירת הכרמל. הים נמצא בשפל יומי . על החוף שוכבת נקבת צב-ים ענקית. בשרה צָבֶה. אחת האחרונות בדור נפילות שחיו כאן בתקופה הטרום ציונית כשעם ישראל היה בגלות. מבצר ביתה במצב נורא. נראה כגג צריף ישן במעבֶּרֶת שער העליה.
מה לעזאזל יש לה לעשות בחוף , לצבּה מתה שגרה
בצריף שגגו פגום ? זהו צו הגוף. זכרונות גנטיים
הטבועים בבשרה שהחזירוה בעונת ההטלה למקום הולדתה .
בחול של חוף הכרמל, צבּים כבר אינם עושים
אהבה ולא מטילים ביצים. במקומם צמחו כאן
מִגדלים ולמרגלותיהם מתרוצצים רכבי שטח,
אופנועי ים וקהל מתרחצים המזהמים את האויר
המים והחוף . פה ושם מגיחה מהים שלפוחה
עצובה, מבקשת להשלים מעגל חיים, להקבר בחוף
געגועיה, עליו דרכו רגלי הוריה, באביב, לפני
כשלושים שנה. היתה זו עליה זמנית, לצורך
הזדוגות והתרבות, לקיים את שנאמר במקורות
הצבּיים: הרבה ארבה את זרעך בַּחול אשר על שפת הים.
אהבה ולא מטילים ביצים. במקומם צמחו כאן
מִגדלים ולמרגלותיהם מתרוצצים רכבי שטח,
אופנועי ים וקהל מתרחצים המזהמים את האויר
המים והחוף . פה ושם מגיחה מהים שלפוחה
עצובה, מבקשת להשלים מעגל חיים, להקבר בחוף
געגועיה, עליו דרכו רגלי הוריה, באביב, לפני
כשלושים שנה. היתה זו עליה זמנית, לצורך
הזדוגות והתרבות, לקיים את שנאמר במקורות
הצבּיים: הרבה ארבה את זרעך בַּחול אשר על שפת הים.
פעם הכל היה כאן אחרת. רכבי שטח שימשו
בעיקר בצבא וסייעו להרג בני אדם . שקיות עשו
מנייר חום ולא מניילון לבן תכלכַּל המתחפש
למדוזות, מגרֶה את תאבונם של הצבּים סותם את
קיבתם וגוזר עליהם מוות ברעב.
בעיקר בצבא וסייעו להרג בני אדם . שקיות עשו
מנייר חום ולא מניילון לבן תכלכַּל המתחפש
למדוזות, מגרֶה את תאבונם של הצבּים סותם את
קיבתם וגוזר עליהם מוות ברעב.
סבתא צבה הִטילה עשרות ביצים בתוך גומת חול
בארץ אבותיה, כיסתה אותם
בארץ אבותיה, כיסתה אותם
בשמיכה פּוּחוֹלִית ושבה הימה . חמישים וחמישה
ימים ולילות שכבו שם, עד שבקעו הקטנים
מקליפתם ודידו דרכם אל הים. היתה זו שנה עם
טמפרטורות ממוצעות, פעם מעל 28 מעלות ופעם
מתחת, לכן נולדו באותה עונת רבייה בחוף הכרמל
גם צבּים וגם צבּות
זכרון חוף הכרמל נצרב גנטית בקרומי השחייה של
אמא צבּה, ואמנם היא שבה לכאן. זה לקח לה עשר
שנים להגיע לבגרות מינית, עוד חמש שנים עד שהשתדכה באחד מאיי הים לצב, צַבָּר נאה, טיפוס ביתי ואיטי בתנועותיו. יחדיו הם עלו לחוף דָדו, שמו החדש של חוף כיאט מילדותם.
אמא צבּה, ואמנם היא שבה לכאן. זה לקח לה עשר
שנים להגיע לבגרות מינית, עוד חמש שנים עד שהשתדכה באחד מאיי הים לצב, צַבָּר נאה, טיפוס ביתי ואיטי בתנועותיו. יחדיו הם עלו לחוף דָדו, שמו החדש של חוף כיאט מילדותם.
פעם החול היה כאן אחרת. בשנות התשעים נבנו עליו מגדלי חוף הכרמל , שני קילומטרים של חולות זהב כוסו בשלמת בטון והפכו לטיילת. על השאר נשפכה אשפה. זפת דבקה כספחת באצבעות הקרומיות . התנועה הצבית האיטית ממילא , נעשתה בלתי אפשרית . אמא צבּה ואבא צב עשו אהבה חפוזה בניגוד לאורחָם ורבעָם הצבּי. היא הטילה ביצים, מצוות צבּים מלומדה, לא הספיקה לכסותן והסתלקה כל עוד רוחה בה מאימת קהל המתרחצים.
מהמחזור הצבּי הזה לא הגיע אף אחד לים. כצב
אחד, נענו לצו הקריאה, נפלו עד הצב האחרון
במערכה הכושלת לשמירת רצועת החול מפני
פלישת הציויליזציה.
אחד, נענו לצו הקריאה, נפלו עד הצב האחרון
במערכה הכושלת לשמירת רצועת החול מפני
פלישת הציויליזציה.
ועל כל אלה , בוכה הצבה בדמעות של דם .
נוגע ופוגע
כמה חול יכול צב כחול לאכול
?
עצוב
הצב ישראל על חולותיך חלל…
צילום נוגע ללב