בננות - בלוגים / / אל מלא רחמים
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

אל מלא רחמים

 

אל מלא רחמים                                          
 
נִשְׁמַת אִשָּׁה נוֹאֶשֶׁת
שֶׁנִכְלְאָה בִּכְלִי כֵּהֶה עוֹר   
נִפְלְטָה לְחוֹף בּוֹ מִתְרוֹצְצִים
הָעִבְרִים,    בְּנֵי עַם נִבְחָר וּמְסֻגָּר    
עִוְרִים לַזוּלַת, נִשְׁמוֹתֵיהֶם מֻגָּפוֹת
רַגְלֵיהֶם נוֹגְפוֹת פְּלִיטָה שְׁחוֹרָה
בָּרוּר לָהֶם כָּעוֹר – תּוֹכָהּ כְּבָרָהּ.
וּבַת-קוֹלִי שֶׁעָבְרָה שָׁם, אָמְרָה:  
בֹּאוּ נִבְדֹק שֶׁמָּא נִשְׁמָתָהּ צְחוֹרָה
וַעֲלוּלָה חֲלִילָה לְהִתְפָּחֵם 
מֵאֹטֶם שְׁרִיר לִבְּכֶם….   
אָסוּר לַגַּעַת! נוֹרָה בְּבַת הַקּוֹל כַּדּוּר
מִבֵּית בְּלִיעָה שֶׁל אֵם כָּל חַטָּאת:
הַמְהַגֶּרֶת הִיא בִּלְתִי חֻקִּית  בַּעֲלִיל
וְלָכֵן, חֵפֶץ חָשׁוּד לְכָל עִנְיָן וְדָבָר !
ותִּדֹּם בַּת קוֹלִי וַתַּסֵּב פָּנֶיהָ. וְהַיָּם רָאָה
הִמְרָה אֶת מִצְוַת הַהֲלָכָה   וְלֹא נָס
שָׁלַח גַּל שֶׁל אוֹר ,חָפַן נִשְׁמַת אִשָּׁה    
שֶׁהֶאֱפִירָה מֵאֵימָה, שֶׁתָּנוּעַ וְתָנוּד 
עַד לְכֵף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה. וְשָׁם
– שְׁחוֹרָה – בְּגוּף כָּרִישׁ תִּתְגַּלְגֵּל
וְיַחְדָיו יָשׁוּבוּ  לְחוֹף הַכַּרְמֶל
 
אֶלָּא שֶׁאָז יִהְיֶה מְאוּחָר מִדַּי לְהִתְנַצֵּל
וּלְמַעַן הַמְצֵא הֲצָלָה וּמְנוּחָה לְנַפְשָׁהּ–   
 בַּת-קוֹלִי תִשָּׂא קוֹלָה 
             בְּאֵל מָלֵא רַחֲמִים עַצְמִיִּים.

 

2 תגובות

  1. משה יצחקי

    אהוד, מבט רגיש וקול חשוב מאד בתוך מעטה האטימות ההולך וגורם להסתיידות עורקים אנושית

    • אהוד פדרמן

      תודה על התגובה, משה. ואכן, המצוות של התיחסות לגר, לזר ולאחר הפכו במציאות היהודית ישראלית לאות מתה.

      ואם נסתכל במראה הפוליטית כמשקפת את המציאות היהודית ישראלית בנידון, נראה שם את שר הפנים אלי ישי – מופת לאהבת הגר, הזר והאחר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן