גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
יעל ישראל פתחה בפוסטים האחרונים שלה דיון חשוב שהייתי מגדירו בשם : פני הרשת לאן ?
אני רוצה להרחיב את הדיון בנוגע לעתיד הרשת ולנסות ולנחש לאן פניה מועדות. לדעתי מה שהתחיל כהתלהבות מהפיתוח הטכנולוגי המדהים שהועמד לרשותנו במחיר שווה לכל נפש ועורר חזון שהעולם יהפוך חינמי וחסר גבולות , עולם דמוקרטי בו לכל אחד יהיה קול שווה והוא יוכל לשאת את דברו כך שזה יישמע בכל העולם. עולם שהוא חסר היררכיה והאינפורמציה שהצטברה בו תהפוך נגישה לכל.
אני רוצה להרחיב את הדיון בנוגע לעתיד הרשת ולנסות ולנחש לאן פניה מועדות. לדעתי מה שהתחיל כהתלהבות מהפיתוח הטכנולוגי המדהים שהועמד לרשותנו במחיר שווה לכל נפש ועורר חזון שהעולם יהפוך חינמי וחסר גבולות , עולם דמוקרטי בו לכל אחד יהיה קול שווה והוא יוכל לשאת את דברו כך שזה יישמע בכל העולם. עולם שהוא חסר היררכיה והאינפורמציה שהצטברה בו תהפוך נגישה לכל.
ההתלהבות הזאת הולכת ודועכת, הדמוקרטיה הוירטואלית חסרת הבקרה נראית יותר ויותר כמו אנרכיה. העדר ההיררכיה ומתן אפשרות לביטוי בעילום שם או תחת שם בדוי מנוצלים לאי לקיחת אחריות. במקביל ליצירתם של פורומים טובים ומועילים ומתן גישה לאינפורמציה חיונית וחשובה בכל נושא ובלחיצת כפתור , הרשת משמשת כלי להפצת מסרים רעילים והוראות ליצור פצצות בידי גורמים שכל מטרתם להרוס לעורר שנאה ולהשתמש ברשת ככלי הפצה לפורנוגרפיה ואלימות. וכן הפכה כר פעולה לטוקבקיסטים עלומי שם ואלימים.
במקביל אנו עדים להשתלטות על הרשת של תאגידי הענק שבתהליך אבולוציוני הנקרא גלובליזציה ושהרשת משמשת לו מאיץ, מחליפים את מקום הממשלות לפחות במדינות הדמוקרטיות והופכים את העולם לדיקטטורה תאגידית בינלאומית כשתפקיד הממשלות מצטמצם ליצור סביבה נוחה לפעילות התאגידים להגן עליהם מפני תחרות מסוכנת ולהצילם כאשר משהו מאיים על קיומם.
והכל תוך כדי תהליך של שטיפת מוח באמצעות מערכת משומנת של תאגידי שרות שעוסקים בפרסום, תעמולה ויחצנות שיש להם שתי מטרות עיקריות , אחת – לעודד תצרוכת לא נחוצה תוך פנייה ליצרים פרימיטיביים כמו קנאה ותחרותיות . והשנייה- לשכנע את ציבור הצרכנים שטובת התאגיד היא טובתם. וכדי לעשות זאת, למשל, עוטים תאגידי הענק על פניהם החזירייות מסכה בצבע ירוק, או מבטיחים לחברי מועדון הצרכנים הנאמנים שמתוך כל אלף שקלים שאלה 'תורמים' לטובת התאגיד, שניים יועברו לצרכי הקהילה .
וענין הפרסומת מחזיר את הדיון לרשת. מתברר שגם כאן אין ארוחות חינם.
הכל מתחיל ונגמר במספר הכניסות והרייטינג הוא המלך. וגם המלך הזה הוא עירום. לתוך הוואקום השלטוני ברשת נכנסו התאגידים והם יקבעו את הכללים – מי לחיים ומי למוות – והכל לפי מבחן פשוט – התרומה לרווחיהם.
ואם הטוקבקיסטים האלימים משרתים את המטרה – כלומר מרבים את מספר הכניסות – הרי שיש להורידם מחבל התלייה . ואותנו, חברי מועדון הצרכנים, יש לשכנע שרק לטובתנו הם כאן. ואיך עושים זאת ? למשל, יספרו לנו שעדיף שהם יסתובבו ברשת ויירו רפש בבלוגיסטים תמימים משיסתובבו ברחובות ויירו בחפים מפשע . וגם יספרו לנו שהתופעה של טוקבקיסטיות אלימה מקלה את העומס בבתי החולים הפסיכיאטרים מה שיאפשר לנו, נפגעי פעולות האיבה שלהם, להתאשפז ביתר קלות. ואנחנו, מתמכרי הסם הבלוגריסטי, נשמח לשכב על הגדר למען מטרות נאצלות כל כך.
כדי לאזן את מספר התגובות בין הפוסט הזה לקודמו אני מפנה את תשומת לב הקוראות והקוראים למבצע תגובות
שנערך בכתובת http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15426&blogID=253
שנערך בכתובת http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15426&blogID=253
הי אהוד, מסתבר שהאנטרנט הוא בבחינת אליה וטרול בה. אולי בלי משים, פתרתם כאן הבלוגרים את הבעיה לפחות עבורכם. כל בעל בלוג יעלה פוסט וינעל אותו ומי מהחברים שירצה לענות לו יעלה פוסט תגובה בבלוגו הוא. יעל פרסמה וסגרה. גבריאלה בתגובה פרסמה וסגרה ואתה בתגובה פרסמת ונכון שהשארת לי מקום לדבר בו. ונכון שהפתרון הזה סותם לי את היכולת להגיב. אבל אני מאלו שנהנים לקרוא ולהגיב אבל יכולים להסתפק בקריאה. אם אין באפשרות האתר למנוע טרוליאדה, הפתרון הזה של נעילה ותגובה אצל עצמך, נראית לי דרך חכמה להתנהל על פיה.
נכון שתפתחו הרבה פוסטים (פוסט בשביל תגובה), אבל לא מאמינה שיש בעיה לבלוג להכיל, נכון שלא תהיינה תגובות ולכן מספר הכניסות ירד משמעותית כי יש תמיד אתאלה שעונים וחוזרים לבדוק איך התפתח הדיון. אבל השאלה היא מה עדיף. להיות מלך הכניסות או להנות מכתיבה ותקשורת.
מה דעתך?
אהוד אהוד יקירי וסיגלי שהכי שמחה לקרוא שהבריאה, (הגם שאינה צוהלת, אבל איכשהו מעטים ביננו צוהלים ביום יום, כך אני מניחה, אז די לי בכך שהבריאה) בוקר טוב שלי, צהריים טובים לכם,
לדעתי אין ספק שמדובר בדילמה רצינית. כמו שכתב אמיר אור בפוסט הפתוח של יעל ישראל, כל בעל טור פה, מעוניין בתגובות/דיאלוג על מה שכתב, ולא במחמאות ולטיפות כמו שהטרול הממוצע סבור, ואולי בגלל זה טורח לעשות את ההיפך, אלא באמת באיזשהוא דיאלוג ענייני שמשמש מצע למחשבה ולהתפתחות יצירתית ורעיונית בעתיד. גם אם לא באותו פוסט עצמו, אלא בבאים אחריו.
כתבתי ליעלה, ואני חוזרת על זה, אני אישית מרגישה ויודעת שאני טיפוס מאד נוח לביקורת. באמת. ואני מרגישה שהמטע היה סוג של סדנת כתיבה כזאת, שמשתתפים בה אנשים מאד מוכשרים וחכמים לטעמי, חלקם כמובן מורים גם בחיים האמיתיים, מה שמעצים את היכולות שלהם באופן ברור. ועוד, אני מרגישה שספק רב אם הייתי נחשפת לרבים מהחומרים המרתקים שמעלים פה החברים, כבר חזרתי ואמרתי, כמעט אף אחד במטע הזה לא היה מוכר לי טרם כניסתי אליו, ואני טיפוס שקורא כל חייו.
ובכל זאת, על אף הנאמר לעיל, אני מאלה שסגרו לתגובות. אין ספק שהזמן שאני מבלה במטע ירד פלאים. זה יכול להיות גם טוב, כי אני מקדישה יותר זמן לכתיבה, אבל בכל זאת חבל לי. אני חושבת שנכון יהיה לנסות לארגן את חברי המטע לעודד את מפעיליו להתקין מערכת סינון תגובות, ודברים יוכלו לחזור לקדמותם. לדעתי גם מדובר בשניים שלושה כותבים מתוסכלים שמשלחים חיצי רעל במסווה של ביקור דמוקרטי אנין. וכבר כתב אהוד אהוד, (שאגב, היה לא פעם ממבקרי הנאמנים, ואני מאד מעריכה את יכולתו לומר את האמת בצורה בונה ונעימה) ואני מצטרפת אליו. גם לתחושתי נרשמת הקלת מה בחשבון העובר ושב של הטרולים בגין קיזוז תשלום רציף לפסיכיאטר.(פה זה עסק יקר בטירוף.)
נשיקות ושבוע טוב טוב.
סיגל, ראשית אני חושב שאת מסוג האורחות הברוכות והרצויות בבלוגייה
וחבל יהיה לוותר על מגיבות כמותך.
הפוסט עוסק בציפיות הנמוכות שיש לי לגבי שינוי אפשרי באופי התנהלות אתרי הבלוגים בכלל ובלוגיית הבננות בפרט
שכן שם המשחק היה, הווה ויהיה בעתיד הנראה לעין, כסף.
אשר לשאלתך, אישית אני מעדיף דיונים ספרותיים, תרבותיים, ביקורתיים בפורומים יותר מצומצמים ועדיפה לי תגובה ביקורתית לגבי כתיבתי ממקלדתו של מישהו המוערך בעיני, על עשר תשבחות בנוסח: מדהים, מקסים, נהדר -שבעיני הן מילים חסרות משמעות כאשר אינן מגובות בנימוקים.
אך כאמור עד שיגיע המשיח, אני מסתפק במה שיש ומצמיח עור של פיל לגבי תגובות עוינות
אהוד אהוד יקירי,
אני בדיוק כותבת סיפור לילדים על הפילון שלא היה לו עור של פיל… אם אסיים היום אעלה…
נשיקות.
שוק והלם.
וואוו ועוד וואוו.
בדיוק כתבתי לחבר מייל על פיל דורך
שהתיישב לי בראש ומפריע לי לרקוד:)
וואוו.
ועוד וואוו.
כמשקיף מהחוץ שמתי לב שסופרים רציניים
שיש להם כאן בלוג כמעט ואינם סובלים
מתגובות אנונימיות תוקפניות.
כנראה שלרוב הטרולים יש גם קצת טעם בספרות.
חשוב על זה ואולי תגיע לבד לכמה מסקנות מענינות.
למגיב האנונימי,
נהפוך הוא, ובגדול: כמי שמנהלת את הבלוגיה הזו מאז היווסדה, אני יכולה לספר לך על כמה וכמה סופרים ומשוררים נחשבים מאוד שסגרו כאן את הבלוג, או הפסיקו לפרסם אחרי זמן קצר מאוד, ואחד התחיל שוב לפרסם לאחרונה אבל סוגר תגובות. ומדובר בכמה מהקולות החשובים בארץ.
אגב, לחלקם התנכלו אפילו בלוגרים כאן.
ובנוסף, ישנה כאן סופרת מאוד חשובה, אחת מהכי נחשבות כיום בארץ, בלי לתת שמות, שאני עושה לה טובה בגלל שהיא די טכנופובית, ואני מתפעלת לה את הבלוג (היא היחידה אגב שאני עושה זאת למענה כי אני רוצה שהיא תהיה כאן ביננו), ואני יכולה לספר לך שלא פעם ולא פעמיים מחקתי מבלוגה עלבונות.
כך שישנם לא מעט, מהטובים דווקא, שהפסיקו לפרסם כאן בדיוק מהסיבה של מגיבים אלימים. וישנם סופרים מעולים שפניתי אליהם, ובדיוק מהסיבה הזו הם מסרבים לפתוח בלוג, כי כאשר מפרסמים להם משהו באתרים גדולים, כותבים להם שם מבחר נאצות ועלבונות, וממש לא בא להם להיות מטרה לדברים כאלה גם בבלוג משלהם.
עכשיו, אם תרפרף במהירות על תגובות באתרים הגדולים לראיונות או ביקורות או סיפורים של סוםפרים ומשוררים מהשורה הראשונה, תראה את כמות הטוקבקים המגעילים. כי כפי שאמרתי, העורכים באתרים הגדולים, שמסננים תגובות, הם מאוד ליברלים, לפי החלטה מראש לתת לקוראים להתבטא, ורק דברים ממש חמורים מצזרים
אז האם "התיאוריה" שלך עדיין תופסת?
אולי מוטב לא לכתוב כאשר לא מבינים את הנושא, לא?
לא,בכל הכבוד!
לדעתי כותבים מנוסים אינם פוחדים מתגובות.
סופרים רציניים לא יהיו שותפים פה
בגלל הרמה הנחותה של רוב הכותבים כאן.
וגם אותם סופרים רציניים שכן פתחו פה בלוג מדפיסים לעיתים רחוקות והרוב זה חומר נייטרלי (פרסום לערב ספרותי או השקה של ספר חדש)או הדפסה חוזרת של מאמר ישן או קטע מספר שראה אור מזמן.
השיקול המסחרי מחייב אותך ואת שירלי
לקבל כל תופש עט מתחיל בשביל להרבות מהומה וכניסות ופעילות – מה שמכתיב את הרמה.
וזו הסיבה שגם אינכם מפעילים מנגנון פיקוח על התגובות.מרבה טרולים מרבה
מהומה מרבה כניסות.
את יוצרת מחדש מהומה על לא מאומה וממחזרת שוב ואת אותם דברים – התגובות המעליבות והאנונימיות והמבקרים
הספרותיים – שניהם מבחינתך בשק אחד.
את יוצרת סערה מלאכותית כי ספר שלך עומד לצאת לאור,זה הכול.פרצוף דורש סטירה? טרולים כתבו דברים איומים הרבה יותר ואף לא באמת התרשם.
אז תירגעי,את בעיית הטרולים ניתן לפתור בקלות על ידי מנגנון פשוט
(פשוט אין לכם עניין לפתור אותו)
ומבקרים במילא כבר אין.הסכנה היחידה
היא האדישות המובנת מאיליה כלפי ספרך
החדש.
זו האמת.
הבעיה, היא קודם כל שלך. אתה לא מפסיק להיכנס לפוסטים של אותם "יוצרים נחותים".
למה בשם אלוהים אתה שורץ על הרשת, ובמטע, אם הוא כל כך גרוע?
האם אתה מובטל? האם אתה בפנסיה כפויה? האם אין לך שום אבל שום דבר אחר לעשות, חוץ מלכתוב תגובות דוגמת אלו שכתבת זה עתה?
למה אתה לא מפרסם בלוג בעצמך? אתה פוחד שאף אחד לא יכנס אליו? שתקבל תגובות דומות לשלך על הדברים האנינים שאתה כותב?
הרי במומך אתה פוסל.
איריס חמדתי,זו תגובה אלי?
כן. זאת תגובה אליך. קשה לקרוא את האמת?
מה נותן לך הרוע הזה , איזה סיפוק
לעלוב באנשים לעלוב ביעל, למה?!
להיפך!
יש לי הערכה ליעל כאחת בעלת יושר פנימי ושכל ישר.
אין לי הערכה להתנהגות האינטרנטית שלה
ולמה שנוצר פה,בין השאר, בהשראתה (אבל לא מכוונה רעה)כמפלצת אינטרנטית.
ובזה נסיים ולא נטריד יותר את אהוד
ובלוגו.
תודה. ובוא נסכם שלא תטריד גם את בלוגי. ומבטיחה מבטיחה שאני אהיה ראשונת הנכנסות אליך אם תחליט לפתוח בלוג.
חס ושלום!
לא יעלה על הדעת,כמו שהיה נוהג לומר מנהיגנו מנחם בגין ז"ל
הבלוגיה הזאת לא כל כך מפלצתית כפי שאתה מצייר, תראה מה קורה באתרים אחרים אנחנו עוד שמורת טבע לעומתם
קודם כל זה הבלוג האישי שלי ואם אני רוצה לטחון משהו אלף שנים, זו זכותי המלאה. איש לא חייב להיכנס אלי.
שנית, הפוסטים בנושא לא מכוונים לגבי, אני רק מביאה את עצמי כדוגמה – אלא לגבי כל האלימות כאן בבלוגיה שרק הולכת ומתעצמת. מה רצית, שאכתב פוסט ובו אפרסם את שמות המתלוננים? אז אני מביאה את עצמי כדוגמה. אגב, יש פה כאלה, ידוענים, שכתבו להם דברים גרועים פי אלף מאשר לי. יותר מאשר "נבוא להקיא עליך". תנו דעתכם על כך. אנשיפ פוחדים לפרסם או לפתוח בלוג בגלל הטרור הזה. זו בעיה אמיתית, לא המצאתי אותה ואני לא מלבה אותה. היא קיימת כאן.
התגובות הקשות והאלימות שקראתי כאן בבלוגייה היו של בעלי ובעלות אתרים מכאן. כולל של מתחסדים למיניהם עכשיו ובעבר.
יש נטייה להאשמת מגיבים אנונימיים או אנונימים-לא-אנונימיים כי קל יותר להטיח בהם את שמאוד לא נוח לומר לבעלי/ בעלות בלוגים כאן.
ואכן, גם ביקורת עניינית ולא מתלהמת רבים כאן לא אוהבים לשמוע. זו זכותם כמובן אבל תכופות אין הם טומנים מקלדתם תחתם אלא מתקיפים אישית ובאלימות את מבקריהם.
טלו קורה מבין עיניכם.
אגב, ליעל ישראל – נראה שנפלה טעות בפוסט האחרון שלך הסגור לתגובות – התכוונת בוודאי להפרכת דעות ולא להפרחתן.
מסכימה אתך במאה אחוז. וכך גם כתבתי בפוסט האחרון שלי
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15450&blogID=241
כל שלוש הדוגמאות שאני נותנת שם הן דוגמאות לאלימות של בלוגרים, והדוגמאות רבות מספור (אבל נכון שיש גם אלימות של מגיבים אנונימיים).
גבריאלה, כן, גם בלוגרים תוקפים מגיבים. אבל:
1. אם הם תוקפים מגיב שהעליב אותם, זה לגיטימי. בלוגר אינו פח זבל לרגשות התוקפנות של המגיב.
2. אם בלוגר פוגע במגיב בבלוג של אדם אחר, זה פסול בעיני. ואני סבורה שבעל הבלוג שאצלו נכתבו הצגובות המעליבות נגד מגיב אחר, או בלוגר אחר, צריך למחוק אותן.
3. לגבי פוסטים. אם זכור לי נכון היה רק מקרה אחד (של ע.פ.) שתקפה מגיבות בפוסט שלה. לאחר בירןר היא התנצלה וסגרה את הבלוג. כזכור לך.
הבלוגיה הזו קיימת כבר קרוב לשלוש שנים, והיו ויהיה תגובות מכוערות לידוענים. אולי לא ראית, הלוא אינך נמצא כאן יום ולילה, אני מניחה…. או שאתה נמצא כאן 24/7 וגם לא ישן, שומר ישראל?…
אבל אני היא זו שמתלוננים בפניה, ואני היא זו שיודעת מה קורה כאן מאחורי הקלעים. ולי אישית חבל ששמות ידועים ונחשבים סגרו את הבלוג, או השאירו אבל הפסיקו לפרסם. ואני אישית מחקתי מבלוג מסוים שאני מתפעלת, ומבלוג אחר שתיפעלתי למשוררת ידועה מסוימת, תגובות אכזריות. מה כל כך קשה להבין בזה? (אגב, בסוף לאותה משוררת ידועה נמאס, כי הרי התגובות מופיעות, ולקח זמן עד שמחקתי אותן, אז נמאס לה וביקשה שלא אפרסם לה יותר).
ומי שמכיר את "רשימות", יכול להכינס שם לכותבים היותר ,סלבים", ויראה שכותבים להם רעות. האמת, ככל שאתה יותר סלב, יותר מעליבים אותך.
אתם שוכחים שישנם כאן למשל אנשים ידועים שהם עורכים, וערכו או עדיין עורכים כתבי עת, ובוודאי מסרבים לאנשים, אז כאן מתנכלים להם, ואחרי פרסום אחד או שניים, הם התנדפו.
אנשים לא מבינים מה זה בלוג, בלוג הוא שטח אישי, סלון וירטואלי. אתה מצפה שלפחו כאן לא יתקיפו אותך, כי באתרים הגדולים תוקפים גם תוקפים.
עכשיו למה אני מרבה לכתוב על זה ולהתקומם? כי חבל לי. זה כואב לי. אני רואה בזה מפעל קטן שלי (למרות שלא יצא בדיווק כםע שדמיינתי), שרציתי לעשות עוד לפני ששירלי פנתה אלי. רציתי להקים בלוגיה לסופרים, שהיא הבית שלהם. וזה לא ממש הולך, והרבה מכך זה באשמת התגובות האלימות. אז אחת לכמה זמן אני כותבת עלי זה וכותבת על זה, כי כל עוד אין מנגנון סינון, וקשה לי להאמין שפרנסי הבלוגים יסכימו לזה (מהטעמים שציינתי באחת התגובות כאן), אני מנסה לדבר על כך במטרה להדוף טרולים, וכמובן, זה אף םעם לא מצליח. אבל לי, אולי בגלל שאני מייסדת המקום, זה כואב. מה לעשות. כואב לי שמתנכלים כאן לאנשים, בלי קשר אם "מגיע" להם או לא. כי מה זה מגיע? זו בלוגיה, רבק. לא כתב עת. מותר לפרסן כאן כמה ומה שרוצים. ומי שלא אוהב, בשביל מה להיכנס???
הייל היטלר, אדון בגין.
תודה על תיקון הטעות. אתקן.
לגבי מה שאמרת: אני אישית עוד לא ראיתי שבלוגר פגע במגיב על ביקורת עניינית ומנומסת. כמובן, אני לא נמצצאת פה יום ולילה, אלא רק לפעמים, אז אולי לא ראיתי.
אבל ייתכן מאוד שמה שמגיב חושב כביקורת עניינית, היא בכל זאת ביקןרת מתנשאת ומעליבה בדרכה. רק שהמגיב אולי לא רגיש מספיק, וחושב שהביקורת שלו היא "בסדר".
עכשיו, אם בלוגר תוקף ביקורת כזו, "עניינית" כביכול, כנראה שהיא לא ההיתה כזו מנומסת, וכנראה שהוא נעלב. ואז הוא תוקף בחזרה. ואם תוקפיםן אדם, טבעי שהוא יתקוף חזרה. אני לא אוהבת את זה, אבל גם אני עושה זאת אם תוקפין אותי בבלוג שלי, כי מה לעשות, עוד לא הגעתי לרמת "הלחי השנייה".
ושוב, תנו דעתכם שזו בלוגיה, שהיא שטח אישי, ואין כאן עורכים, זה בית וירטואלי, וזכותו של הבלוגר לפרסם כמה ומה שבא לו. אין זה כתב עת. אין כאן סינון חומרים. ואם לא אוהבים משהו, אז מה, נגמר העולם? כולההההההה בלוג.
עכשיו, לגבי סופרים ומשוררין חשובים וידוענים, להם אני דווקא תמיד מציעה להשתמש בבלוג כארכיון ליצירות, כתבות, ביקורות עליהן וכו'. אפילו לא מציעה להם לתפעל בלוג דינמי עם חומרים חדשים. ויש כאן שמות חשובים, ואנשים בהחלט שוקלים לפתוח, אבל הסירוב הוא על פי רוב בשל חוסר הרצון להתמודד עם עוינות המגיבים.
עוד משהו גבריאלה:
זמן מה אחרי פתיחת הבלוגיה, וכבר היו כאן כמה "שמות חשובים", פתחתי בלוג לאישה שכותבת פרוזה (פרסמה בכמה כתבי עת). ישר היא התחילה להתפרע בבלוגים של אחרין לתכתוב תגובות מאוד מאוד מעליבות. בעקשו ממני שאתערב. ביקשתי ממנה להפסיק. והיא החליטה שאם כן היא תסגור את הבלוג, ומאז באמת לא הטרידה יותר.
בסוף השנה הראשונה היתה כאן בלוגרית נוספת שכתבה ביקורת אלימה לבלוגרים אחרים. ביקשתי ממנה להפסיק, והיא סגרה את הבלוג והפסיקה להטריד אנשים.
אגב, אותה ע.פ שדיברנו עליה, גם לה התנכלו בתגובות אצלה מגיבים, כולל בלוגרקמסוים, הוא עצמו מתלונן שמתנכלים לו. בקיצור, אין לזה סוף. אז עם ההתפרעות של בלוגרים אני יכולה להתמודד, כי אני מבקשת מהם להפסיק, ולרוב זה עוזר, אבל נגד התפרעות של מגיביפ אין לי שום כלים.
יעל, חוץ מהמקרה של ע"פ אין לי מושג על המקרים שאת מספרת עליהם, כי לא הייתי כאן באותה עת.
בכל אופן לא אליהם כיוונתי.
נו, אם אתה מתעקש לשקר לעצמך, בבקשה. מי אני שאמנע זאת ממך. בבקשה, עד חצי המלכות.
לגבי המנגנון. אין שום בלוגיה בארץ ובעולם שבה מופעל מנגנון סינון תגובות. אפילו לא בדה מרקר. גם שם תגובה מופיעה ואין יכולת לסננה מראש. יש רק יכולת לחסום לאחר מכן בלוגר אחר שמטריד אותך, שכן שם זו רשת חברתית, ורק חברים יכולים להגיב.
וכן, הסיבה המרכזית היא עניין הכניסות שמביא כסף. ושירלי, כבעלת העסק כאן, קובעת את הכללים. הבלוגיה הזו מסונפת לאתר בננות, שקיים כבר 11 שנים, ולקניון שמוכרים בו כל מיני דברים, ומטרתו באמת להכניס אנשים לאתר כולו. אם שירלי תשים מנגנון סינון תגובות, ששוב, לא מקובל בשום בלוגיה בארץ או בעולם – ייכנסו פחות, יהיו פחות מפרסמים, ואז היא תיאלץ לסגור את הבלוגיה.
ותתפלא, מגיב כועס, כמה סופרים ומשוררים ידוענים פתחו וסגרו מיד, או כאמור, הפסיקו לפרסם. אתה יכול להיכנס למטה ל"כל הכותבות" ולראות למי יש בלוגים אצלנו. תראה שם הרבה "שמות". והסיבה היחידה לכך שהפסיקו להעלות כאן פוסטים היא האלימות המילולית כלפיהם.
שוב, מי שרוצה לשכנע את עצמו "שמגיע" למי שהוא מגיב אצלו באלימות, בבקשה. רק שזו שטות גמורה. אתה יודע כמה סופרים נחשבים אמרו לי "השתגעת, שאני אפתח בלוג, מה אני מזוכיסט?"
אגב, לגבי ספרי החדש: הוא בכלל עדיין לא ראה אור. עדיין לא נשלח לשום מקום. כי הוא עדיין לא קיים למעשה.
הוא יהיה כרוך רק בסוף השבוע, כנראה. הסיבה לערב הספרותי היא לא לכבוד הספר, שממילא עדיין לא יצא ובחנויות הוא יהיה כנראה רק בעוד שבועים, אלא בגלל פרס אס"י.
ואין לזה שום קשר, כי מי שמכיר את בלוגיי, יודע שאני מרבה לפרסם ולכתוב על הטרולים ברשת מזה ארבע שנים. אין בזה כל חדש. רק ברשימות יש לי ארבעים פוסטים על כך, וכך בוודאי עוד איזה שלושים, כי אני חוקרת את הנושא הזה כבר כמה שנים.
עוד משהו.
אכן רבים מהסופרים והמשוררים האלה ממחזרים חומרים שכבר פורסמו, ובכל זאת מעליבים אותם בתגובות. אותה סופרת שכתבתי עליה, שאני מעלה לה לאחרונה מתוך ספר נחשב שלה? רק בשבוע שעבר מחקתי אצלה שני עלבונות של מגיבים.
יוצרים אינם ממחזרים חומרים.
הם מעלים, לעתים, חומרים ישנים כאשר הם סבורים שכדאי שייקראו על-ידי קוראים חדשים.
ממילא, מרבית היצירות הישנות יותר אינה נמצאת עוד בחנויות ספרים.
גיורא, כאשר סופרים ומשוררים ידוענים ומוערכים מעלים כאן מהארכיון שלהם(ולזה אני קוראת למחזר, בבחינה שזה אינו חומר חדש), גם תוקפים אותם לא פעם. אפילו על יצירות שכבר זכו לשבחים.
סיגלי, חמדתי, זאת תגובה אלי?
לא הבנתי.
איריס איריס יקירתי, הפוסט שלי ניסה להראות את חוסר התוחלת לשינוי צפוי במדיניות בקרת התגובות שכן כמאמר השיר הידוע Money makes the world go around. ההצעה להצמיח עור של פיל הובאה בנימה אירונית כמובן.
אני חושב שכל בלוגרית ובלוגר צריכים לעשות חשבון מה מתאים להם ולנהוג בהתאם. המלחמה בטוקבקיסטים האנונימיים האלימים היא סזיפית וכמוה כמלחמתו של דון קישוט בטחנות (חולות) הרוח. הדרך הנכונה לנהוג בם היא התעלמות ומחיקה –
וכדי שזה לא יגזול זמן ואנרגיה מיותרים אפשר למחוק אוטומטית כל תגובה אנונימית עוינת ולהתעלם אוטומטית מכל תגובה אנונימית אוהדת.
ליעל ואהוד: לכולנו נקודות חולשה שנחשפות בכתיבה.
אולם אדם בעל שאר רוח נוטה להתעלם מהרע שבזולת ולהתמקד בטוב. זאת לפחות השאיפה. קשה לממש אך היא שם.
הטרול המסוים והידוע נצמד כמו עלוקה אל אותן נקודות חולשה שגלויות גם לנו, הוא מחדד טפריו וניביו ומהן יונק דם.
כאשר מגיבים אליו אפילו בכעס הוא מאד שמח, כי יש כאן התיחסות.
מדובר באישיות שאף לה יתרונות אותן הכרתי דרך התגובות, אולם הרע מאתגר אותה והיא מלחכת אותו כמו פרה במרעה.
הטוב ביותר למחוק ולהמשיך הלאה.
כי הטרול המסוים הזה יודע להעמיד פנים, פעם רע, פעם טוב, משחקים אמביולנטים ומבלבלים. שגורמים לזולת להאמין שמשהו ישתנה. יש עם מי לדבר. בשלב הזה אין עם מי לדבר, כי המדובר באובססיה בעיתית שאינה מטופלת תרופתית.
ניתן להתפלל עבורו.
ומעבר לזה, לא לתת לזה כזה מקום.
יש למחוק.
ולעבוד פנימה, תיקון פנימי שלנו, איפה גם בנו מצוי יצר רע כזה? או אחר.
לבקש משמים שלא ישלוט עלינו. כפי שהשתלט עליו .
להרבות בצדקה וחסד ולהמשיך הלאה.
ממש ככה.
למחוק, למחוק, למחוק.
הוא מצליח להשפיע ולהשפיל כי הוא נוגע באמת בנקודות שקיימות, אך מגדיל אותן בעשרת מונים, מגלה צדדים מוצנעים, ומצליח לפעמים להעלות פקפוקים אצל הקוראים.
אה.. אולי זה באמת נכון?
ובכן חלקיק מליונית נכון, אך הטרול עמד על האשיות של העומד בפניו וביזה אותו.
מאחר וגם אותו ביזו בעבר הרחוק, כשהיה ילד, אישתו, מי יידע? איני נביאה, זוהי צורת הדיאלוג בה הוא מאמין.
ואי אפשר לגמול אותו לא בשורת פוסטים ולא בהוכחות.
רק המחיקון.
צ"ל עמד על הרגישות של העומד בפניו.
מסכימה עם אביטל.
זו גם דעתי.
למעט אולי דבר אחד: שלא תמיד יש גרעין של אמת, אפילו זעיר, במה שאומר כל טרול, לפעמים ישנן הכפשות סתם, אבל אז הן פחות יפגעו אולי, או שהכותב יתחיל לפקפק בעצמו ולהאמין בדברי הטרול.
מכירה על בשרי ..