גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
איפה גר אדוני המשורר ?
שָׁנִים הִתְגּוֹרֵר כְּדַיָּר מִשְׁנֶה בְּבֵית אָבִיו
שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל שֵׁם אִמּוֹ
– מִבְצַר הָעוֹמֵד בֵּין גִבּוֹרֵי חַיִּל
וִינְגֵייט, גוֹלוֹמְבְּ, הַחַשְׁמוֹנָאִים.
שָׁנִים הוּא נוֹטֶה לָלוּן בְּמָעוֹן מִשְׁפָּחְתִי
הַמִּתְנָהֵל תַּחַת יָדֶיהָ הָאֲמוּנוֹת שֶׁל רַעֲיָתוֹ
– בֵּית מִדּוֹת בְּרוּכוֹת בִּנְתִיב אֳפָקִים
הַצּוֹפֶה יָמָהּ, אֵלֵי גַּעְגּוּעָיו לְאִי מִקְלַט
בֵּין לְבֵין, הִתְגּוֹרֵר בְּאֳהָלִים
צְרִיפִים בְּעִיר הבּה"דים צְרִיפִין
דִירוֹת שְׂכוּרוֹת, מְלוֹנוֹת דְּרָכִים
בְּקָתוֹת בַּיַּעַר וּשְׁאָר מְגוּרוֹנִים
לְיוֹם סַגְרִיר, רָשַׁם עַל שְׁמוֹ
דִירוֹת בְּרַחֲבֵי הָעִיר
וּכְתֹבְתוֹ הָאַרֲעִית , בֵּית שִׁיר
בְּמוֹרַד הַזָּמִיר.
הדירה האחרונה היא הכי לא בטוחה ,הכי רעועה. זו שלא כדאי לסמוך עליה ביחוד מפני שאין לה כתובת קבועה והיא מופיעה רק אחרי הסערה.
אין ספק שאתה צודק גיורא, לכן אותו משורר עלום היה בגלגולו הקודם רואה חשבון שעשה לביתו
שיר עצוב, תיאור כברת דרך במורד הזמיר… אהבתי.
אהוד אהוד, אתה גר בנתיב אופקים?!?
זה הרחוב הכי מהמם בחיפה.אני מוכנה לגור בו על המדרכה.
ואהבתיאת השיר ובתיו.
איריס איריס, אכן המשורר הנידון, שכל קשר ביני ובינו מוכחש, מתגורר בשמורת הטבע החיפאית, נתיב אופקים. והנה למרות מזלו הטוב, בשל טבעו הנירגן הוא לא מרוצה.
ובשל היותו רחב לב הוא מזמינך לנטות אוהל בחצרו במקום לגור על המדרכה…
אהוד אהוד חביבי,
הישמר לך מהזמנות שכאלה. הן מתועדות! ואני מאלה שגובות קיום הבטחות והזמנות וטובות ושאר מריעין בישין שנפלטות באקראי.
קמפינג היא צורת הבילוי המועדפת עלי ועל ילדי!
האוירה בשיר ממש מתאימה לי בימים אלה.
אנחנו כמעט שכנים.
והיכן מתגוררת כבודה שהמציאה לעצמה שם של משוררת ?
אהוד – רק לא כבודה בבקשה.
לא אוהבת שמקפיצים אותי לגבהים כאלה.
למרות שבמציאות יכול בהחלט להתאים לי.
הרבה שנים אני כותבת שירה – אין לי
את החוצפה לקרוא לעצמי משוררת – דליה
רביקוביץ גם אחרי הספר השלישי שלה
נמנעה מלומר על עצמה שהיא משוררת.
לפני מספר שנים הוצאתי ספר; יכולתי
להוציא עוד ארבע ספרים, אבל אני עצלה.
בקשר לשם שלי – כל מי ששאל קבל תשובה
באימייל.
אני ברחוב ויצו בכרמליה.
כמדומני שהרחוב בו את גרה,טימה בז, כונה סוף העולם וצופה היום כאז, אל נופי עַד – כלומר לבתי העלמין של כפר סמיר.
לפני אלף שנים היה בסוף העולם ספסל עליו הייתי מתמזמז עם חברתי שגרה בכרמליה ..
איריס איריס, המשורר עומד במילתו המדויקת: ההזמנה נוסחה בלשון יחידה!
טוב. מאה אחוז. מחר אני אצלך – לבד!!!- על הדשא. איך מזג האוויר אצלכם? קר? ללבוש סוודר?
היום היה מזג אויר סתוי נפלא. האויר היה רחוץ וצלול . טיילנו בשפת הים וראינו את הארובות של חדרה שנראות מחיפה כמו פסל החירות. אחר כך ישבנו בקפה סאן-ביץ' (לשעבר סטלביץ').אם את רוצה להגיע מחר לפי שעון ישראל את צריכה להזדרז לטיסה. בכל מקרה החצר נקייה מעלי שלכת ובעודי כותב, אני שומע ברקע יללות געגועים של החתולים…
שכנעת אותי והחרפת את געגועי. הגם שגם פה יפים החופים, ואת פסל החרות אבקר שוב, כבר בשבוע הבא… אמיתי אמיתי.
אבל התשובה שלך לטובה גרמה לרצות לספר לך, שזאת הסיבה היחידה שלא קראתי בשם אהוד לאחד משלושת בני. דאגתי ופחדתי שיקצרו להם את השם הנפלא הזה… והנה, אני מבינה שכך גם אתה, אהוד אהוד חביבי, חש.
וזה, למרןת שהשיר אודי חמודי הוא ילד קטן…. אהוד עלי במאד.
שבוע נפלא וטוב, עם בשורות טובות,
ואני אאלץ לחכות, כנראה, עוד כעשרה חודשים עד שאחזה בזיו עירך היפה…
שלך, איריס
היי אודי
השם של השיר אומר הכל
מקסים
להתראות טובה
טובה יקירתי, תודה על התגובה האוהדת. אני יודע שליבך הוא כשמך וכולך נשמה טובה, אך להבא, אם להביע אהדה ליצירתו של אהוד חפצת, אנא פני אלי בשמי הפרטי המלא . ואם רצית להרחיק לכת באהדתך, את מוזמנת לנהוג כמנהגה של איריס, ולהכפיל את שמי…
להשתמע בשמחות, אהוד
יפה השיר אהוד. אהבתי את מורד הזמיר.
אגב, מורד הזמיר הוא מקום אמיתי בחיפה המשופעת (תרתי משמע) במורדות ובמדרגות
שירך נגע בי, אהוד, במיוחד הבית האחרון
שירי שמח לגעת בך, חנה