גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
שגריר של רצון טוב
בַּכְּנִיסָה לנתב"ג יֵשׁ שֶׁלֶט דִּיגִיטָלִי.
רֶגַּע לִפְנֵי הַהַמְרָאָה מְמַנָּה אוֹתִי אַרְצִי
שַׁגְרִיר חִינָם לְהַסְבָּרַת מוּזָרֻיּוֹתֶיהָ
וְלֹא מְוַתֶּרֶת בִּתְּמוּרָה עַל חִטּוּט בְּתַּחְתוֹנַי.
אֲנִי מַתְאִים– נִמּוֹל
עָמֵל כִּנְמָלָה בְּבִנְיָן הִתְנַחְלוּיוֹת
אֵין לִי שָׂפָם
נִרְאֶה כִּמְעַט כְּמוֹ בֶּן-אָדָם
אֲפִילוּ רָפוּל לֹא הָיָה מְכַנֶּה אוֹתִי ג'וּק מְסֻמָּם
בּוֹחֵר לְשָׁרֵת בִּקְצֵה הָעוֹלָם, בִּנְיוּ זִילָנְד
פּוֹגֵשׁ שָׁם בְּגּוֹי חָבִיב הַמְּרַחְרֵחַ סְבִיבִי אֲרֻכּוֹת
לִבְסּוֹף שׁוֹאֵל בְּעִבְרִית : מֵאֵיפֹה אֲדוֹנִי?
יִשְׂרְאֵלִי, אֲנִי עוֹנֶה בְּלִי מִבְטָא
מִסְתַּכֵּל סְבִיבִי, מְחַפֵּשׂ מִקְלָט
מֵהִלַּת הַמִּתְפּוֹצֵץ מִכַּעַס הַמְּרַחֶפֶת מֵעָלַי
וְהֵיכָן אַרְצְךָ נִמְצֵאת עַל הַמַּפָּה? הוּא מִתְעַקֵּשׁ
וּכְמוֹ שֶׁלִּמְדוּ אוֹתִי בְּמַרְתְּפֵי השב"כּ, אֲנִי מוֹדֶה:
מִסְתּוֹבֶבֶת בָּעוֹלָם, חַסְרַת גְּבוּלוֹת
מְבַקֶּשֶׂת מִפְלָט מִמִּבְזְקֵי חֲדָשׁוֹת
וּפֹה וְשָׁם לְהַרְבִּיץ מַכּוֹת רֶצַח לִילָדִים
שֶׁיִּלְמְדוּ לֶקַח וְלֹא יִתְאַבְּדוּ אוֹ יְסַמְנוּ V לַמַּצְלֵמָה.
תוֹפֵס לִי בַּבֵּיצִים וְאֵינוֹ מַרְפֶּה (כַּנִּרְאֶה בְּכָל זֹאת סוֹכֵן מוֹסָד):
מָהֶם הַדְבָרִים הַמְסַמְלִים אֶת אַרְצְךָ?
וַאֲנִי מְדַקְלֵם בִּדְחִילוּ (בּוֹחֵר מִלִּים בְּלִי פּה):
מְנוּחָה בְּהַר הרצל – בַּדֶּרֶךְ לְיָד וָשֵׁם
נְמַל הַתְּעוּפָה בּן גוריון – בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָהּ
דֶּרֶךְ בּגין(חַד סִטְרִית)- בַּכְּנִיסָה לִלְבָנוֹן
מוֹרֶשֶׁת רבּין – בְּסוֹף הַמַּדְרֵגוֹת לְיַד נֵרוֹת הַנְשָׁמָה
וּבַסּוֹף נִפְלָט לִי מֵרוֹב לַחַץ בַּשַׁלְבּוּחִית:
הַמּוּקָטָעָה עַל שֵׁם יאסר עראפת
שֶׁגַּם אִם הוּא קָבוּר שֶׁבַע אֲמוֹת בְּאַדְמָתָהּ
לֹא יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ אֶל הַחֲמוֹרִים
הָרוֹעִים בַּשְׁטָחִים הַכְּבוּשִׁים
נִרְאֶה שֶׁלֹא הִצְלַחְתִי בְּתַּפְקִידִי.
כְּשֶׁמִּמַּשְׁתִי אֶת זְכוּת הַשִּׁיבָה לְמוֹלַדְתִי
חִכּוּ לִי גּוֹרִילוֹת בִּלְבוּשׁ אֶזְרָחִי
עָצְרוּ אוֹתִי בַּחֲשָד לְשִׁתּוּף פְּעוּלָה
עִם גּוֹרְמִים הָעוֹיְנִים אוֹתִי.
מצחיק ומר
רק עכשיו ראיתי.
מחתרתי ובועט. השימוש ב"שַׁלְבּוּחִית" נפלא וחושף את הסוד במינון הנכון. אני חושב שמדגדג לי שיר תגובה. עוד מעט, הוא כבר כמעט זורם לאצבעות.
מצחיק ושנון
סרקסטי כמו שצריך ומכאיב במלא הכאב.
אני אינני מאמין שנחזיק מעמד כאן ללא מלחמת אזרחים אכזרית.
יוסף ידידי כאח הוא לי,
אני יודע שלא זאת כוונתך אך, אחרי ש'יפרוץ השלום' עם הפלסטינאים ועם הסורים ואו-טו-טו לפני שהמשיח יעשה עלייה – המלחמות הצפויות, שלא נדע והלואי ואתבדה, הן מלחמות היהודים.
ואהוד אהוד יקירי,
אמנם צחקתי מאד אבל הייתי מסתפקת רק בזה,
מְנוּחָה בְּהַר הרצל – בַּדֶּרֶךְ לְיָד וָשֵׁם
נְמַל הַתְּעוּפָה בּן גוריון – בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָהּ
דֶּרֶךְ בּגין(חַד סִטְרִית)- בַּכְּנִיסָה לִלְבָנוֹן
מוֹרֶשֶׁת רבּין – בְּסוֹף הַמַּדְרֵגוֹת לְיַד נֵרוֹת הַנְשָׁמָה
וּבַסּוֹף נִפְלָט לִי מֵרוֹב לַחַץ בַּשַׁלְבּוּחִית:
הַמּוּקָטָעָה עַל שֵׁם יאסר עראפת
שֶׁגַּם אִם הוּא קָבוּר שֶׁבַע אֲמוֹת בְּאַדְמָתָהּ
לֹא יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ אֶל הַחֲמוֹרִים
הָרוֹעִים בַּשְׁטָחִים הַכְּבוּשִׁים
אולי אם שורה לפני או שורה אחרי… אולי רק משנה את הכותרת.
שוב, כי הקצרים שלך מנצחים (לא הטובים את הרעים… אתה מהטובים בכל מקרה.)
איריס איריס יקירתי, אל נא תחפזי לקצץ את כנפי אהבתך לשירתי ותתחפרי בעמדת אהבת הקצרים (האורך לפעמים כן קובע-את עוצמת האמירה והחדירה ל…לב ).
ובתור אוהדת לכתיבתו (ולשמו) של אהוד אפרט ואסביר:
השיר הזה הוא סיפור הנטוע עמוק במציאות של 'חיטוט בתחתונים' של כל מי שיוצא ונכנס לארץ ואינו יהודי-ישראלי (פעילי שמאל המופיעים ברשימות שרשמית אינן קיימות, אף הם כלולים במחוטטי התחתונים).
השיר גם נטוע בזמן שבו נכתב – באותם ימים עצרו שלטונות ניו זילנד אדם שטענו שהוא סוכן מוסד והשיר נותן גם תשובה אבסורדית לשאלה, מה סוכן מוסד עושה במדינה כל כך ידידותית ורחוקה מהסכסוכים שלנו.
מטבעי אני חסיד של אמירות קצרות והמנעות ממילים מיותרות, אך לא נראה לי שקיצוצים מרחיקי לכת כהצעתך יועילו לשיר הזה.
אהוד אהוד חביבי,
אני שוקלת בכובד ראש (למרות שראשי נוצה ודעתי קלה הבוקר)את הצעתך.אף כי הבנתי את ההקשר מלכתחילה, יש הגיון רב בהבאת הסיפור שיר כולו. והאמת היא שאני מאד אוהבת סיפורים שירים. מאד.
אם אפשר ומותר להתפרץ לדו שיח שלכם (סליחה בכל מקרה), דומני שסיום "גבוה" יותר מבחינה שירית הוא באמת אחרי "הַחֲמוֹרִים הָרוֹעִים בַּשְׁטָחִים הַכְּבוּשִׁים" ואפשר לוותר על הבית האחרון. יש בזה איזו אמירה מפוכחת וצינית על אחרית הימים ואולי גם התייחסות לנבואת הזעם של יוסף עוזר כאן למעלה.
ולא, לא שכחתי את הבטחתי כאן למעלה, אבל ככל שהפכתי והפכתי בשירך גיליתי בו אוצרות נוספים.
זאת הייתה גם התחושה הראשונית שלי. אבל עכשיו אני כבר מבולבלת. צריכה לחזור לזה בלילה…
עכשיו אני חוזרת לספר שלי.
יתכן שמבחירה שירית אתה צודק, ארז, הבית האחרון קצת מודבק – אני מניח שהזמן והמציאות יזמנו לי סיום מפתיע יותר
ואני מסתבך והולך עם ההבטחה שנתתי… שעשעתי בינתיים את עצמי עם השורות הבאות:
הלחץ בשלבוחית טיפס ועלה
אבל כבר שום דבר לא מכעיס
מעלי לא הילה לא עילה וגם לא עלילה
סבאח אל חיר, יא בוליס!
אהוד,
קשים חייו של השגריר של רצון טוב שלך,
השיר מאד קולח ואליי מדבר, והכי הרבה:
"בַּחֲשָד לְשִׁתּוּף פְּעוּלָה
עִם גּוֹרְמִים הָעוֹיְנִים אוֹתִי".
אני לא יודעת אם התכוונת לכך:
אבל זה אחד הדברים הכי חמורים שאנשים עושים לעצמם כל הזמן.
משתפים פעולה עם גורמים שעויינים אותם, כולל הם עצמם (הכי מסוכן).
רונית, תודה על התגובה. אני שמח שהתחברת דוקא לשורות האלה בשיר, מה שמחזק את עמדתי להשאיר את הבית האחרון על כנו למרות 'לחצי' קוראים וקוראות מכובדי דעה להרחיקו או לשנותו