גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
אמנם פראג נמצאת בלב היבשת והנמל היחיד שלה הוא נמל תעופה , אך גם שם יש לי אהובה.
מריה
שִׂמְלָתֵךְ צְחוֹרָה כָּאֵם הַבְּתּוּלָה
צְלָב מוּנָח עַל תֵּבַת הַקּוֹל שֶׁל חָזֵךְ
בִּכְנֵסִיָּה בִּפְרָאג בָּאתְּ בְּרַכּוּת בְּאָזְנִי
בִּפְנֵי מַאֲזִינִים נִרְעָשִים
לְלֹא חוּפָּה וְקִידוּשִׁין
לֻטַּף עוֹרִי בִּצְלִילֵי סוֹפְּרָן
סָמַר וְסָמַק.
שִׁירֵךְ, אָוֶה מָרִיָה
שִׁכְנְעָנִי סוֹפִית לְהַמִּיר אֶת דָּתִי.
נפלא, אהוד. שיר מזוכך וצלול כפעמון כנסייה
תודה עודד
היי אהוד. רגע מקסים ציירת לנו כאן בתמונות ומילים. נדמה שגם אותי הוא שיכנע…
תודה חן, אני מקווה שלא יאשימו אותי במסיונריות
אהבתי, אהוד.
אם קולה קול סופראן, בטוחתני שיש לה וואחד חזה 🙂