גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
תובנה מאוחרת (סונטה)
לֹא נִתָּן לְהָבִין
אֶת כְּמִיהַת הַמִּיתָה
עַד שֶׁמְדִיטָה מֻשְׁלֶמֶת
לֹא מִסְתַיֶּמֶת בַּזְמָן, סְתָם
כִּי לֹא מִתְחַשֵּׁק לַגּוּף הָרָפוּף
לָשׁוּב לְגּוֹעַל הַנֶּפֶשׁ
עֵין-נֵאוֹן בְּתִּקְרָה צְחוֹרָה
מְאִירָה מִפְרֶקֶת שְׁבוּרָה
מֻנָּחַת עַל מִשְׁטַח נִירוֹסְטָה
קִירוֹת חִוְרִים מִסְתַּכְּלִים
בְּאִי-אֵמוּן עִוֵּר
בְּאִי-אֵמוּן עִוֵּר
זֶה בְּעֵרֻמּוֹ שֶׁל זֶה
אֵין מִלִּים בַּפֶּה הַפָּעוּר
לְתָאֵר אֶת תְּחוּשַׁת הַשִּׁחְרוּר.
אהוד, מה שאתה מתאר זו תקלה, ארוע חד פעמי, ולא מדיטציה שבאה מעבודה שיטתית ומתמדת (אתה כותב "מדיטה מזדמנת"). תופעות כאלה בהחלט קיימות, וכדי שלא לאבד שליטה דרושה משמעת והתמדה.
לכתיבת שירה התקלות הללו יכולות להיות מופלאות. אנחנו כותבים את הקצה, את המסיט, מתחברים לסבל ומעצימים אותו בכתיבה.
הכתיבה, היצירה, היא אחד הלוחמים בשגרת המדיטציה המתמידה.
לאמן קשה להתגבר על יצר היצירה. אמן מוקסם מתקלות. אני מכירה את זה היטב 🙂
איריס יקירתי, כדי שלא תהיה אי הבנה בכוונת הכתוב הוחלפה המילה 'מזדמנת'
ב'מושלמת' וראי גם את תגובתי לתמי
וואו
תודה מירי על התגובה הקצרה והקולעת
לדעתי,שיר טוב שבאופן בוטה וקר מבטא תחושה של "טוב המוות על החיים".
תודה לנחבא אל הכלים – מה שאמרת בקשר למוות, על אחריותך בלבד !
אהוד, תחושת שיחרור- אולי, אך גם מיד געגוע… "טוב לחיות בעד ארצנו"…:)
וכן, היו מקרים של הסתלקות מהעולם דרך תירגול מדיטטיבי אבל זה מאוד מאוד יוצא דופן.
שורה תחתונה בשיר שלך- האם אתה ממליץ על המוות?
תמי יקירתי, בניגוד להמלצתי החמה בפוסט הקודם, לעשות ביטוח-מתים-חיים
אני ממש מסתייג מהענין של למות בטרם עת ולפחות בטרם עט השלימה את כתיבת קורות היד הרועדת המחזיקה בה.
וכדי שלא יטעו בכוונת המשורר החלפתי בשיר את המילה 'למות' בצמד המילים, 'שלות עולמים'
בעקבות תגובתה של איריס, החלפתי גם את המילה 'מזדמנת' במילה 'מושלמת'
ובזאת אני מצהיר שהשיר 'מת', כלומר שלא יחולו בו שינויים (לפחות עד תחיית המתים)
אהבתי קודם. זה מת מידי.:) בהוא היתה התרסה
או-קיי מירי, אשקול אם להחזיר את השיר לחיים ולשנותו לפני שאמיתו שוב בלי רחמים.
איזה כיף לשירים שהם יכולים לנוע בחופשיות בין העולמות, זה של המתים וזה של החיים ואיזה כיף להיות אלוהי השיר.
עכשיו זה פחות פטליסטי. זה נראה כאילו חווית מוות קליני…:)
לתמי ומירי, אחרי שישנתי ליד השיר כל הלילה וטלטלתיו עימי לאורך ארבעה קילומטר בשפת הים החלטתי להחזירו לענין המיתה – משיקולים עניניים ופרוזודיים.
עכשיו אניח לשיר שלא ישן כל הלילה ובבוקר אולץ לצאת למסע רגלי, לנוח על משכבו בשלום
היי אהוד
תחושת השחררו היא כמו שהיא
רק שזה בא נאמרות המילים האלה.
ומוזר לומר אין מילים בפה בעור.
ניגמרות המילים אז…
להתראות טובה
טובה יקירתי, יש בך תמימות שובת לב
הפה הפעור במקרה זה הוא של גוויה
לכן אך טבעי הוא שאין לו מילים