גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
פְּלִיטַת עלייה
איגור היה בחור זהב. כשלא בא לעבודה אמר מנהל המשמרת לאחראי משאבי האנוש בחצי חיוך מתחטא של שותף לדבר עבירה : "איגור יצא שוב למילואים."
הבעיה של הארגון לגבי מילויָיו של איגור היתה בהיותם בלתי צפויים, המשכותם שבוע עד עשרה ימים ותדירותם הגבוהה – בממוצע אחת לחודש. עבור תקופות העדרותו, איגור לא היה זכאי למשכורת או לתגמולים מביטוח לאומי. יתר על כן, היה חשוף לפיטורין ולא יכול אפילו לפנות לנציג וועד עובדי הנוחיות להתלונן על שלא משלמים לו את פרמית אי-ההעדרות עבור הימים הלא צפויים בהם הגיע לעבודה.
איגור הירבה לצאת למילואים בהיותו מְרוּקָן באורח קבע וצמֵא כרוני לתחושת שייכות. לַמְלֵאים מעצמם לא ברור היה אם השתיינים ששרתו עם איגור ביחידת המְרוקנים, אלה שנסיבות חייהם הפכו אותם לקליפות, לא רצו, או לא יכלו להשתחרר בצורה אחרת ממחנק הצער והזיכרונות שרבץ על גרונם.
בימים של עונה לא בוערת כשלא היה לחץ בעבודה, הסתיר אחראי משאבי האנוש בקושי את שביעות רצונו מהחיסכון בסעיף השכר כתוצאה מהעדרותו של איגור, נאנח ואמר, "למרות שהוא חסר, אנחנו נסתדר. נמשיך להחזיק אותו בזכות אולגה אישתו הנהדרת ," והאנחה התחלפה בחיוך זאבי מוסתר, "באמת אישה נהדרת, הלואי עלינו, (נכון יותר מתחתינו), אחת כזו."
איגור הירבה לצאת למילואים בהיותו מְרוּקָן באורח קבע וצמֵא כרוני לתחושת שייכות. לַמְלֵאים מעצמם לא ברור היה אם השתיינים ששרתו עם איגור ביחידת המְרוקנים, אלה שנסיבות חייהם הפכו אותם לקליפות, לא רצו, או לא יכלו להשתחרר בצורה אחרת ממחנק הצער והזיכרונות שרבץ על גרונם.
בימים של עונה לא בוערת כשלא היה לחץ בעבודה, הסתיר אחראי משאבי האנוש בקושי את שביעות רצונו מהחיסכון בסעיף השכר כתוצאה מהעדרותו של איגור, נאנח ואמר, "למרות שהוא חסר, אנחנו נסתדר. נמשיך להחזיק אותו בזכות אולגה אישתו הנהדרת ," והאנחה התחלפה בחיוך זאבי מוסתר, "באמת אישה נהדרת, הלואי עלינו, (נכון יותר מתחתינו), אחת כזו."
בימים לחוצים של אֵיחורים בהספקה ונזיפות מהממונים מהקומה השניה על-אודות מכסות ייצור לא ממולאות, אחראי משאבי האנוש שכח את אולגה המדירה שינה מעיניו ונשבע לפטר את איגורצ'יק הממזר חסר האחריות שחושב רק על עצמו ואינו ער לצרכי הארגון.
בשל לחצה של אולגה עליו, ניסה איגור מידי פעם להשתמט ממילואָיו התכופים, אך אז התברר שוב ושוב כי הענין חסר תוחלת ומשורת הצער הקיומי חסר התכלית והתוחלת משחרר רק המוות . לפעמים חזר איגור לעבודה באמצע המילואים שכן בעקבות טלפון לילי, הבינה אולגה שסבלנותו של אחראי משאבי האנוש עומד לפקוע והוא יפטר את איגור. בדרך כלל זה קרה אחרי ימי שבתון המועדים מבחינה אישית לתחושות קשות של בדידות והצפת זיכרונות ומבחינה אירגונית לתקלות ושיבושים של יום ראשון.
ביום כזה פניו של איגור היו נפוחים וסמוקים ,הוא פיזז כדוב קרקסי עליז וטוב לב, מלא עצות לא מפוכחות אך פיקחיות לגבי ייעול העבודה בארגון. כמובן שחבריו לעבודה זילזלו בעצותיו, לגלגו עליו בטוב ליבם ומילאו אחר הוראת הקבע של אחראי משאבי האנוש להחזירו לביתו עד שמכסת ימי ההתפכחות תתמלא .
בשל לחצה של אולגה עליו, ניסה איגור מידי פעם להשתמט ממילואָיו התכופים, אך אז התברר שוב ושוב כי הענין חסר תוחלת ומשורת הצער הקיומי חסר התכלית והתוחלת משחרר רק המוות . לפעמים חזר איגור לעבודה באמצע המילואים שכן בעקבות טלפון לילי, הבינה אולגה שסבלנותו של אחראי משאבי האנוש עומד לפקוע והוא יפטר את איגור. בדרך כלל זה קרה אחרי ימי שבתון המועדים מבחינה אישית לתחושות קשות של בדידות והצפת זיכרונות ומבחינה אירגונית לתקלות ושיבושים של יום ראשון.
ביום כזה פניו של איגור היו נפוחים וסמוקים ,הוא פיזז כדוב קרקסי עליז וטוב לב, מלא עצות לא מפוכחות אך פיקחיות לגבי ייעול העבודה בארגון. כמובן שחבריו לעבודה זילזלו בעצותיו, לגלגו עליו בטוב ליבם ומילאו אחר הוראת הקבע של אחראי משאבי האנוש להחזירו לביתו עד שמכסת ימי ההתפכחות תתמלא .
כשמלאה מכסת הימים, איגור התרוקן, חזר להיות עצמו, שב לעבודה בפני שק אפורים ונפולים. שתקני, עצוב, עצור.
במקום ממנו ברח איגור בעקבות התקלה המערכתית הקשה הוא נשא תואר של הנדסאי מכרות וידיו כּוּנוּ בפי כל, ידי-זהב. לפני קרות התקלה המצערת שהפכתו כמו עשרות אלפים אחרים, לאיש מילואים בקבע, ידע איגור לתכנן ולתקן, להשיב רוח חיים למכונות שפסקו לפעול בטרם חלפה מכסת שעות המנוע שקבע היצרן. איגור היה בקי בעניני השחזה, ריתוך, הלחמה, כריית מנהרות , קידוח חורים בסלעי בזלת, הפעלת מלגזה, מחפר שרשראות, מעמיס גלגלים. אפילו רשיון נהיגה במשאית כבדה היה לו, אך מאז שנתקל בעמוד חשמל בנהגו ברכב שרות של הארגון, נאסרה עליו הנהיגה .
בינתיים, תמורת שכר מינימום, איגור עשה מה שאמרו לו, אחרון בסולם ההוראות המונחתות במידרג הארגוני, עסק בנקיונות , סבלות וגננות. איגור נהג להאכיל חתולה חבוטה שהסתובבה בחצרי הארגון והיא הרשתה לו בתמורה ללטף את פרוותה המרוטה. איגור ידע שהוא על תנאי. ידע שחינניותה והשתדלותה של אולגה ומנגד, מצבי רוחו של אחראי משאבי האנוש והעליות והמורדות ביחסיו עם אישתו הם שקובעים מיום ליום אם יועסק או לא. ידע שאם יפתח את פיו, יעז פנים וידרוש דבר מה ולו פעוט, יעוף ללא פיצויים. משכורתו הבלתי יציבה כהתנהלותו בחיים, נכנסה הישר לכיסוי משיכת היתר בבנק שהצליחה לארגן אולגה. היא טיפלה באיגור כבילד, ניהלה את משאו ומתנו עם העולם, הקציבה לו כסף לסיגריות, מנעה ממנו כסף לשתייה.
האנשים הטובים בחליסה, השכונה בה התגוררו איגור ואולגה ושני ילדיהם בשני חדרים שכורים, ראו אותם במצוקתם וסיפקו לאיגור תעסוקה , לתקן טוסטר, טלביזיה או קומקום חשמלי. אמרו איש לרעהו במפגשים האקראיים במכולת של ויקטור, מסכנה אולגה ונאנחו, כאח הוא לנו איגור, אך אין מה לעשות, הראש שלו דפוק. שיגיד תודה שכן בזכותנו הוא מנצל לפחות את ידי הזהב שלו באופן מכובד . היו נאנחים ומשלמים שכר טירחתו בחצי בקבוק וודקה או קוניאק ולעתים הסתפקו בכוסית עראק, תלוי בהקף התעסוקה, במוצאו האתני של נותן העבודה וברוחב ליבו . גם ויקטור המכולניק פנה לאיגור בבקשה שיתקן לו את הסוברו החבוטה . ידי הזהב עשו כהרגלן נפלאות, אך למרבה פליאתה של אולגה, לא רק שהחוב הכרוני שלהם למכולת לא קטן, אלא גם התארכו ימי המילואים . איגור היה איש עדין ,לא התמקח ואמר תמיד תודה. איגור הסריח ממשקה גם בהפוגות ממילויים. בזיעתו היה אחוז ניכר של אלכוהול ומאז היגר לחיפה הרבה להזיע . איגור לא סבל את החום והלחות. לאיגור היתה כרס תפוחה, לא פרופורציונית לשאר גופו, מלאה על אי הצדק שהתבטא בקיומו. מראהו היה גמלוני, גפיו דקות ביחס לבטן ולפרצוף הנפוחים .
איגור היה ניצול של כשל מערכתי.
בשנת 1986 באוקראינה, הקריב על מזבח הטכנולוגיה הסובייטית המתפוררת את אירנה, אישתו הראשונה. היא היתה צעירה בת עשרים ושתיים, צעירה מאיגור בשנה וכמוהו, נוצריה. היה להם תינוק בן שנה. אירנה עבדה במפעל בשר שנמצא מרחק מאתיים קילומטרים מהכור של צ'רנוביל. למפעל הביאו פרות גוססות שאכלו עשב רדיואקטיבי. חשבו שבקור של מינוס ארבעים מעלות הקרינה תקפא. הקרינה לא עמדה בציפיות. שלושים אחוז מעובדי המפעל מתו מסרטן הדם תוך שנתיים מקרות הכשל המערכתי. איגור ניצל. אולגה, אישתו הנוכחית שהיא בת לאם יהודייה, ואיבדה את בעלה האתאיסט בגל הקרינה השקופה ששטף את האזור, אספה את עצמה ואת שבריו של איגור, התחתנה איתו בנישואים אזרחיים ויחדיו עלו בגל העליה של 1992. בנם של איגור ואירנה נשאר אצל סבתו באוקראינה.
במקום ממנו ברח איגור בעקבות התקלה המערכתית הקשה הוא נשא תואר של הנדסאי מכרות וידיו כּוּנוּ בפי כל, ידי-זהב. לפני קרות התקלה המצערת שהפכתו כמו עשרות אלפים אחרים, לאיש מילואים בקבע, ידע איגור לתכנן ולתקן, להשיב רוח חיים למכונות שפסקו לפעול בטרם חלפה מכסת שעות המנוע שקבע היצרן. איגור היה בקי בעניני השחזה, ריתוך, הלחמה, כריית מנהרות , קידוח חורים בסלעי בזלת, הפעלת מלגזה, מחפר שרשראות, מעמיס גלגלים. אפילו רשיון נהיגה במשאית כבדה היה לו, אך מאז שנתקל בעמוד חשמל בנהגו ברכב שרות של הארגון, נאסרה עליו הנהיגה .
בינתיים, תמורת שכר מינימום, איגור עשה מה שאמרו לו, אחרון בסולם ההוראות המונחתות במידרג הארגוני, עסק בנקיונות , סבלות וגננות. איגור נהג להאכיל חתולה חבוטה שהסתובבה בחצרי הארגון והיא הרשתה לו בתמורה ללטף את פרוותה המרוטה. איגור ידע שהוא על תנאי. ידע שחינניותה והשתדלותה של אולגה ומנגד, מצבי רוחו של אחראי משאבי האנוש והעליות והמורדות ביחסיו עם אישתו הם שקובעים מיום ליום אם יועסק או לא. ידע שאם יפתח את פיו, יעז פנים וידרוש דבר מה ולו פעוט, יעוף ללא פיצויים. משכורתו הבלתי יציבה כהתנהלותו בחיים, נכנסה הישר לכיסוי משיכת היתר בבנק שהצליחה לארגן אולגה. היא טיפלה באיגור כבילד, ניהלה את משאו ומתנו עם העולם, הקציבה לו כסף לסיגריות, מנעה ממנו כסף לשתייה.
האנשים הטובים בחליסה, השכונה בה התגוררו איגור ואולגה ושני ילדיהם בשני חדרים שכורים, ראו אותם במצוקתם וסיפקו לאיגור תעסוקה , לתקן טוסטר, טלביזיה או קומקום חשמלי. אמרו איש לרעהו במפגשים האקראיים במכולת של ויקטור, מסכנה אולגה ונאנחו, כאח הוא לנו איגור, אך אין מה לעשות, הראש שלו דפוק. שיגיד תודה שכן בזכותנו הוא מנצל לפחות את ידי הזהב שלו באופן מכובד . היו נאנחים ומשלמים שכר טירחתו בחצי בקבוק וודקה או קוניאק ולעתים הסתפקו בכוסית עראק, תלוי בהקף התעסוקה, במוצאו האתני של נותן העבודה וברוחב ליבו . גם ויקטור המכולניק פנה לאיגור בבקשה שיתקן לו את הסוברו החבוטה . ידי הזהב עשו כהרגלן נפלאות, אך למרבה פליאתה של אולגה, לא רק שהחוב הכרוני שלהם למכולת לא קטן, אלא גם התארכו ימי המילואים . איגור היה איש עדין ,לא התמקח ואמר תמיד תודה. איגור הסריח ממשקה גם בהפוגות ממילויים. בזיעתו היה אחוז ניכר של אלכוהול ומאז היגר לחיפה הרבה להזיע . איגור לא סבל את החום והלחות. לאיגור היתה כרס תפוחה, לא פרופורציונית לשאר גופו, מלאה על אי הצדק שהתבטא בקיומו. מראהו היה גמלוני, גפיו דקות ביחס לבטן ולפרצוף הנפוחים .
איגור היה ניצול של כשל מערכתי.
בשנת 1986 באוקראינה, הקריב על מזבח הטכנולוגיה הסובייטית המתפוררת את אירנה, אישתו הראשונה. היא היתה צעירה בת עשרים ושתיים, צעירה מאיגור בשנה וכמוהו, נוצריה. היה להם תינוק בן שנה. אירנה עבדה במפעל בשר שנמצא מרחק מאתיים קילומטרים מהכור של צ'רנוביל. למפעל הביאו פרות גוססות שאכלו עשב רדיואקטיבי. חשבו שבקור של מינוס ארבעים מעלות הקרינה תקפא. הקרינה לא עמדה בציפיות. שלושים אחוז מעובדי המפעל מתו מסרטן הדם תוך שנתיים מקרות הכשל המערכתי. איגור ניצל. אולגה, אישתו הנוכחית שהיא בת לאם יהודייה, ואיבדה את בעלה האתאיסט בגל הקרינה השקופה ששטף את האזור, אספה את עצמה ואת שבריו של איגור, התחתנה איתו בנישואים אזרחיים ויחדיו עלו בגל העליה של 1992. בנם של איגור ואירנה נשאר אצל סבתו באוקראינה.
"ברוך השם" , נהג לומר אחראי משאבי האנוש , "שהשיכור אינו מאנשי שלומנו, ולא הוכנס בבריתו של אברהם אבינו . אלמלא אולגה, סביר להניח שהגוי היה מתגולל בקיאו ברחובות אחת העיירות הסמוכות לצ'רנוביל , עד שהיו נפטרים שם מעונשו. ואז היתה לנו נטו, אולגה, רוסיה, בלונדינית, חד-הורית, כשרה ואישה נהדרת….אין מה לדבר, אישה נהדרת "
אולגה אופטימית ללא תקנה. כשהיא בחברת מעסיקים, נסוך על פניה חיוך מקסים . מגדלת ילד מבעלה הראשון וילדה משותפת לה ולאיגור. עובדת בנקיון. כשמצלצל אליה אחראי משאבי האנוש ושואל: " האם איגור שוב במילואים?" היא לא נשארת חייבת, משמיעה קול דמוי צחוק ועונה :"הוא מתיחד עם זכר אישתו הראשונה ."
יום אחד לא חזר איגור מהמילואים.
מאוחר יותר התברר שהשתתף בקרב איגרוף ידידותי עם חבריו ושימש כהרגלו שק חבטות. אלא שבניגוד לקרבות קודמים, הפעם כששכב איגור מעולף על הדשא בגן הזכרון, בעט חברו דימיטרי בכעס בראשו כי חשב שזה בקבוק ריק. כך בכל אופן אמר לשוטרים שבאו לעצרו .
למנחמיה בהלוויה אמרה אולגה , " איגור חזר לזרועות אירנה באוקראינה, אני מקווה ששם יהיה לו שקט ."
אחראי משאבי האנוש נישק את אולגה בשתי לחייה ולחש באוזנה:
"אני משתתף בצערך, לא מבין איך בן אדם עם אישה נהדרת כל-כך יכול היה להיות כל-כך בלתי אחראי"
הארגון שמח בחלקו כי נפטר מעובד לא פרודוקטיבי. אחראי משאבי האנוש הניח על הקבר שבליבו תקעו צלב, זר בשם ההנהלה וסמוך לאחר השבעה, שכר במקום איגור ובהתאם לכללי האפליה המתקנת, את אולגה, אם חד-הורית, אלמנה מטופלת בשני ילדים, עובדת קבלן כשרה למהדרין.
"אני משתתף בצערך, לא מבין איך בן אדם עם אישה נהדרת כל-כך יכול היה להיות כל-כך בלתי אחראי"
הארגון שמח בחלקו כי נפטר מעובד לא פרודוקטיבי. אחראי משאבי האנוש הניח על הקבר שבליבו תקעו צלב, זר בשם ההנהלה וסמוך לאחר השבעה, שכר במקום איגור ובהתאם לכללי האפליה המתקנת, את אולגה, אם חד-הורית, אלמנה מטופלת בשני ילדים, עובדת קבלן כשרה למהדרין.
סיפור[??]כל כך עצוב ואמיתי. אנחנו חיים בעולם מסוכסך, נצלני ואדיש.המדינה בולעת בני אדם וטורפת יותר מכפי יכולתם של אזרחיה לעכל, ולנסות לתקן או לפחות להזדהות.תודה, רחיפאי.
תודה רות. זה בהחלט סיפור , אם כי חלק מהפרטים אינם בדויים.
אהוד, מה שנוגע, מוצלח ונורא בסיפור הזה הוא שהוא נשמע לגמרי מציאות.
אמיר, שוב הוכח בסיפור בדוי שהמציאות עולה על כל דמיון ולמילים יש כוח לברוא עולם שהיה ולא נברא.
ואם להמשך אחרי הלשון- העדות המוחלטת היחידה לבריאת העולם נמצאת בסיפור בפרק א' בספר בראשית ומליארדי אנשים ברחבי העולם לא מערערים על תקפותו למרות שמבחינת האמת המדעית הוא מופרך לחלוטין