גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
את השאלה הזאת העלתה אילנה המרמן במאמר בתרבות וספרות בעיתון 'הארץ' לרגל יציאה חפוזה לאור של: " לצאת! אסופה נגד המלחמה בעזה," והזדרזה להשיב : אפס, אפס בריבוע.
תשובתה עוררה בי מחשבות ואכן הגעתי לאותה מסקנה. למחאה אומנותית אין שום ערך מעשי מלבד אולי נסיון לנקות את מצפונו של היוצר.
אך במקום להרכין ראש, להשלים עם המציאות ולרחם על היוצרים,רחמים עצמיים כפי שעושה בסופו של מאמר, אילנה המרמן,
לקחתי על עצמי להציע שינוי כיוון בדרך להשגת 'מחאה אפקטיבית'.
וזאת באמצעות שני שירים:
1) החומרים מהם עשויה מְחָאָה
דַּק כְּעוֹר, נְיַר הַכְּתִיבָה
שְׁנַיִם, אוּלַי שְׁלושָה גְרַם
נְטוּל עֵץ וּבַרְזֵל, נִדָּף בָּרוּח
וּצְרוֹרוֹת הַמִּלִּים הַמּוּטָחִים בּוֹ
יִצְבְּעוּהוּ שָׁחור – לֹא יְעַבּוּהוּ
לֹא יַהֲפְכוּהוּ מָגֵן שֶׁיַּעֲצור
עוֹפֶרֶת שֶׁנּוֹעָדָה לַחֲדור
חֶמְאַת לִבּוֹ שֶׁל יֶלֶד
2) מחאה אפקטיבית
אֵין טַעַם לְהֵאַנַּח מוּל מָסָךְ
לִבְהוֹת שׁוּב בַּבַּלָּהוֹת
יַלְדֵי עָזָה מוּל יַלְדֵי שְׂדֵרוֹת
אֵין טַעַם לַעֲשׂוֹת חִשּׁוּבֵי סֵבֶל
לְנַסּוֹת לִפְתּור מִשְׁוָאוֹת דָּמִים
צֶדֶק-צֶדֶק לִרְדוף – עַד מוֹתוֹ.
אֵין טַעַם לִמְחוֹת נֶגֶד אָחֶיךָ לְצֶלֶם
שִׁכּוֹרֵי הַכּוחַ מוּל סְרוּטֵי הַמּוחַ
הַהוֹרְגִים בְּשִׁדּוּר יָשִׁיר
יֵשׁ טַעַם לִפְרוֹץ לַשִּׁדּוּר הַחַי
לִנְחוֹת הַיְשֵׁר בְּאֵיזוֹ עִיר הֲרֵגָה לְטַעַמְךָ
לַחֲצוץ בְּגוּפְךָ בֵּין פָּגָז תוֹעֶה
(הַתּוֹהֶה אִם יִצְדַּק בִּנְפִילָתוֹ, צֶדֶק יַחֲסִי)
לְבֵין פָּעוֹט הַמְחַפֵּש בַּהֲרִיסוֹת אֶת שְׁדֵי אִמּוֹ
לְהִתְרַסֵּק בִּמְקוֹמוֹ
וְלִמְחוֹת בְּכָךְ מְחָאָה אֶפֶקְטִיבִית.
אתה מטיח את הדילמות הקיומיות ישר בפרצוף בלי יכולת לחמוק מהן.
אהוד, שני השירים יפים וחובטים. גם אני בעד לא להרכין ראש. להפך.
השירים מחוררים את הלב. כוחם טמון ביכולת לפתוח את הלב הסגור.
מחאה – חמאה !
השירים חזקים ופוצעים
ואני חושבת על גלעד שליט ועל הוריו
איום ונורא
אהוד שיריך נוקבים, מנהיג מצרי אמר פעם אחרי מלחמת יום כיפור, שאילו היה המודיעין הישראלי, והחברה הישראלית קוראים את השירה המצרית שנכתבה לאחר מלחמת ששת הימים, לא היינו מופתעים כל כך. אולי לשירי מחאה אין השפעה, אך אבל אם מישהו ירצה להבין הלכי רוח ואת הסדקים בחברה הישראלית ילך נא לשירים כאלה
משה, כל מילה שלך מבטאת אמת מרה על הטעויות
החוזרות באי קריאת מפת המקום והזמן מפת הזהות
מפת הלב השותת דם של המשוטט בין הריסות
שירי המחאה.
פגעה לי בנשמה השורה הגורלית של השיר הראשון
החומרים מהם עשויה מחאה:
עופרת שנועדה לחדור חמאת לבו של ילד ?
זה מטלטל ממש וטראגי שזה קיים.
המחאה שלך בשירך חזקה .
אל יאוש. אני כלל לא מסכים עם הטענה שלשירה וספרות אין השפעה. היא אמנם לא יכולה לעצור פגז המשוגר לאויר (גם אדם העומד ליד הלוע לא יסייע), אבל עוזרת לשנות תודעה. אתה מוזמן לקרוא את השיר 'כשלון' של אהרן שבתאי במעין על מלחמת לבנון השניה. או את הספרות של מלחמת העולם הראשונה ושל מלחמת ויאטנם. המשוררים והסופרים מזהים מהר יותר עד כמה מלחמה היא נואלת.
כל הציונות התחילה מכמה ספרים, כך שאני לא מסכים עם האמירה הצינית שלטקסט אין משמעות פוליטית. במיוחד בישראל.
לא צרפת את המאמר היפה של המרמן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1057453&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0