גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
סליחה שאיני מנצל את הפסקת האש כדי להפסיק ולדון בעניני שפיכות הדמים. אך הפעם אני מבטיח הבטחה של לפני בחירות: אם תגיבו לפוסט הזה ולשני קודמיו שהוערו כדי שיהיו קלים יותר לעיכול , אחזור במהרה בימינו לעסוק בעניני נופים, איכות הסביבה, אהבה, תשוקה, דיכאון, התמודדות עם מחלות ומוות פרטי, זכרונות מרים-מתוקים מבית אבא ואמא ושאר דברים הזוכים דרך כלל לאהדת ולתגובת הבננות והבננים .
מיעוט התגובות לשני הפוסטים הקודמים שלי הביא אותי גם להרהור שבנוסף לכך שהנושאים שאני כותב עליהם בעקבות פרץ האלימות האחרון לא רק שאינם סקסיים, ולהיפך, מחלישים את הליבידו הלאומי והאישי, אלא גם שאולי קוראותי וקוראי חושבות שאני עוכר ישראל שכן בצוק העיתים הקבוע של העם היושב בציון, אני עוסק רחמנא ליצלן בסבל של ערבים. ובכן, כדי להוכיח שלא כצעקתה אני מביא כאן לאיזון כתיבת הדמים, שיר שנכתב בעקבות הפיגוע שהכי התקרב לביתי,
אישתי צפתה בו ממרחק של מאה מטרים ונהרגו בו בין השאר נערה ונער, חברים לספסל הלימודים של בתי שהיתה באותו רגע, כמותם, בדרך הביתה מבית הספר.
עוֹלֶה לַכַּרְמֶל בְּתַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית.
פּוּרִים נָפַל כְּהֶרְגֵלוֹ בַּאֲדָר
שלום אהוד
אני לא חושב שיש מישהו החושב אותך לעוכר ישראל.
מיעוט התגובות יכול גם לנבוע מסוג של הלם שהדברים משאירים בו את הקורא.
עד כמה שזה מוזר, לעתים אפשר לראות את מיעוט התגובות כסוג של מחמאה.
אהוד, קשים הדברים והדרך שבה הם מובילים עוד קשים מהם. וקשה להכיל עוד.
מה אומר לך?
"דְּבָרִים כְּאֵלֶּה אִי אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לִבְדֹק,
שֶׁלֹּא כְּמוֹ אֶת הַיְּדִיעָה
שֶׁאוֹטוֹבּוּס שֶׁל קַו 5 פֻּצַּץ, נִקְרַע, קֻצַץ
עַל תְּכֻלָּתוֹ הַמְּלַהֶגֶת עוֹד לִפְנֵי שֶׁקַּמְתִּי;
אֲנִי אֵינִי
מוּכָן לִהְיוֹת אֲנִי בִּתְּנָאִים כְּאֵלֶּה,
וּכְמוֹ מַאֲפֵרָה שֶׁל פְּלַסְטִיק מִתַּחַת בְּדַל בּוֹעֵר,
רַק מְמַהֵר לְהִתְכַּסּוֹת כְּוִיּוֹת שֶׁל מַחְשָׁבָה."
הטבת לתאר את הבלתי יתואר והלא יאומן שקרה
שלום אהוד
אני מניח שכתבת את המשפט הבא באיזו סוג של אירוניה (אם כי כזכור לך, קשה לעתים להבחין בין אירוניה ובין אמירה ישירה:
"ובכן, כדי להוכיח שלא כצעקתה אני מביא כאן לאיזון כתיבת הדמים"
איכשהו "המשוואה " הזו לא נראית לי (בלשון המעטה) נכונה:
המחבלים באו באופן מכוון כדי לרצוח אזרחים.
אני לא חושב שאתה מאמין שפעולות צה"ל נעשו באופן מכוון לרצוח אזרחים. עד כמה שידוע לי היה נסיון להמעיט כמה שאפשר בפגיעה באזרחים כולל הזהרות מפורשות שהופצו.
המקרים שבהם נפגעו אזרחים לא נעשו מתוך כוונה מפורשת לפגוע בהם.
ההשוואות האלה אינן הוגנות.
גיורא, הפעם טעית בגדול בנוגע לכוונתי האירונית וייחוס כוונה כזו בהקשר שהעלית אין לה רגליים וידיים.
אני חוזר ואומר בצורה הכי ברורה ומפורשת: איני מתעסק ב'משוואות' מסולפות לגבי מוטיבציה של אלו שגורמים בטעות (חיילים ) או בכוונה פושעת (מחבלים) למותם של חפים מפשע. אני מנסה להביא את דבר ה'מתים המקריים' או נכון יותר את דבר הנותרים אחריהם. מבחינתם של קרובי מתים כאלה (בניגוד למשל למותו של חייל הנמצא בשליחות ואפשר כנחמה לומר לגביו 'במותו ציווה עלינו את החיים'),אין נחמה בכוונה הטובה או הפושעת של מי שהרג את יקיריהם.
ואם אתה מחפש 'משוואות' אני יכול להרגיע אותך שעד למלחמה האחרונה עסקתי בכתיבתי בעיקר במתים שלנו והייתי עיוור, כמו רובנו, למותם של פלסטינים חפים מפשע