פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
ס. מרשק
סַבְתוּתָּא מְבֻלְבֶּלֶת
מרוסית: משה יצחקי וגרא גינזבורג
סַבְתוּתָּא מְבֻלְבֶּלֶת
יָצְאָה סַבְתוּתָּא לִמְכּוֹר חָלָב.
מֵהַכְּפָר לַשּׁוּק הַמֶּרְחָק כֹּה רַב.
עָיְפָה סַבְתוּתָּא מִמְּלֶאכֶת יוֹמָהּ,
עַל יַד הַדֶּרֶךְ שָׁכְבָה – נִמְנְמָה.
כְּלַבְלַב עַלִּיז לְסַבְתוּתָּא נִגַּשׁ
תָּפַס בַּחֲצָאִית וְקָרַע לָהּ הַדַּשׁ.
הַכֹּל מִסָּבִיב כֻּסָּה בִּכְפוֹר
הֵקִיצָה סַבְתוּתָּא רוֹעֶדֶת מִקֹּר,
הֵקִיצָה סַבְתוּתָּא, חִפְּשָׂה בִּבְעָתָה
נַעֲלֵי הבַּיִת, עֲשָׁשִׁית וְהֵיכָן מִטָּתָהּ
אַךְ כְּשֶׁמִּשְּׁשָׁה חֲצָאִיתָהּ הַקְּרוּעָה
אָמְרָה: אֲנִי לֹא אֲנִי! וְזֶה מְאוֹד רַע!
אֶחְזוֹר לְבֵיתִי וְאֶבְדּוֹק: אִם אֲנִי זוֹ אֲנִי,
לֹא יִנְשְׁכֵנִי כַּלְבִּי נֶאֱמָנִי!
לְיַד הַשַּׁעַר יִפְגְּשֵׁנִי מְיַלֵּל אֲרֻכּוֹת,
וְאִם לֹא אֲנִי זֹאת – יִקְרְעֵנִי לַחֲתִיכוֹת!
עִם זְרִיחָה נָקְשָׁה סַבְתוּתָּא בַּחַלּוֹן
הֵשִׁיב לָהּ הַכֶּלֶב בִּנְבִיחָה רַבַּת אוֹן
הִתְיַשְּׁבָה סַבְתוּתָּא, כֻּלָּהּ מְבֹהֶלֶת
"אֲנִי לֹא אֲנִי" לָחֲשָׁה מְבֻלְבֶּלֶת
ואם אין "אני" לי, מי לי?
מתברר שלא רק סבתותא מחפשת את עצמה…
זה נחמד, אבל לא אמין. הכלב היה מכיר אותה.
תודה סבינה,
הכלב שלנו נובח בבהלה מכל דפיקה. גם עלינו. כך זה במקור. זה הומוריסטי וקליל. בתור ילד לא היה איכפת לי. נשמח לתיקונים והצעות.
חמוד וקליל והתרגום זורם וטבעי
תודה חנה,
רוב העבוד על מוישלה כמובן
לאה גולדברג תירגמה "מפוזר" שלו. הסיפור עם מנדלשטם לא ידוע לי. קשה לשפוט אנשים בתקופה הזאת. גם קשה מאוד לדעת מי ומה אמר באמת. שקר היה רודף שקר. ארמונות השקר מלווים במוות. אפילו היום.
כילד, אהבתי אותו בתמימות רבה.
קרא את ספרה של נדייז'דה מנדלשטאם,"תקוות השיר",ומה שלא היה מוכר יהיה מוכר.נדייז'דה היתה אשתו של מנדלשטאם,ותיאור התקופה המזעזעת הזאת בספרה הוא חד פעמי והיה מוכר,לפחות בעבר,גם לאלה שקוראים,לא רק לאלה שמלכלכים ניירות מתוך בורות עילאית
אף פעם לא אמרו לך ששירים שלך "לא טובים"? רק שאז אם לא היתה אומר זאת היו הורגים אותך. האמת לא ידועה לא לי ולא לך ולא בטוח שידועה גם לנדג'דה. אולי לפוטין. רק שאני לא שופט. אהבתי כשהייתי ילד. הוויכוח תמיד יותר נכון כאשר הוא פתוח.
כן,אבל לא מדובר בגרא גינסבורג,אלא באוסיפ מנדלשטם.(ואני מניח שלא קראת
אפילו שורה ממנו) גדול משורי תור הכסף ברוסיה.ציטוט:"אח כשפושקין היה בגלות,הוא כתב שירים! מה עוד הוא רוצה? לחש לי אוסיפ ושנינו יצאנו בלי לבקש פרוטה" (שם,שם)אני בטוח שאל מקצועך,מורה ליוגה,היית מתייחס הרבה יותר ברצינות,ובוודאי היית כועס ונעלב אם היה פוגע מאן דהוא במורה יוגה דגול.אבל השירה היום היא אסקופה נדרסת,ומקור לשעשועים ופטפוטים בבלוג.אז קשקש,קשקש,אינך שונה מהשאר.
סטאלין,מורה ליוגה חביב שלי.מה עם קצת ויפסנה בבלוג?סייג לחכמה שתיקה,יפה שתיקה לחכמים,קל וחומר,וגו'
שלום אלמונית
תמוה בעיניי למה את/ה בוחר בעילום שם. יש בכך חוסר כוונות טהורות. אין שום רע בלהביע דעה מנוגדת או ביקורת, אבל עילום שם נותן אוירה שלילית מיותרת. חבל.
עזבי איריס, כל פעם הקפיצה הזאת עם מנדלשטם בכל הזדמנות. (גם אני קיבלתי תגובת אש אחת שאפשר לעשות אחד ועוד אחד) תגובות משטמה הנוצרות מכאב מומטרות בלי להבחין באחר התמים שלא הוא פגע באוסיפ והנה הוא הילד שמתרגם שיר ילדות על בבושקה. מה יכול להיות מתוק מזה? מי שלא רואה את זה חי עם הצללים וחווה הזיות לא נעימות.(ברור שיהיה אלמוני), די מסכן ועצוב וחבל שכך.
אהבתי את סבתותא, אני מאד אוהבת סבתות, יפה לך ולמשה.
יש למרשק כמה וכמה שירי ילדים על סבתא. זה חביב ומצחיק. יש שם תמיד סוג של הומור רך. יש לזה ארומה של ילדות שלי.
התגובות כאן של האלמוני/ת ולמטה הן וולגריות, ובעברית גסות רוח במסווה אינטלקטואלי. האם גם על לאה גולדברג שתרגמה את מרשק ועל הוצאות הספרים ועל רבבות ילדים שגדלו על 'המפוזר מכפר אז"ר' שופך המגיב את מררתו.
אני מכיר היטב את הביוגרפיה של מנדלשטם לא ראיתי פסול ללסייע בתרגום. אפשר לבקר את התרגום, אפשר לבקר את הבחירה, אפשר לההעיר על התנהגותו הנבזית של מרשק, כמו שאפשר להעיר כנגד מנדלשטם שהתנצר והשמיץ את היהודי הגלותי ואת אלוהיו. אך מה לביקורת זו ולהתנשאות וללשון הביבים הנקוטה כאן. חיים ומוות ביד הלשון, מעט ענווה ודרך ארץ לא הרגו מעולם אף אדם.
במשטר דמים סטאליניסטי, מי מסוגל לאמוד את מחיר האימה? מי צדיק גמור ויידה אבן ראשונה?
תודה גיורא על התמיכה והבנה. הייתי ילד. גדלתי במשטר הזה. רק כשגדלתי קצת, הבנתי באיזה מערכת שקרים מסועפת אנו חיים – והזדעזעתי. כל טוהר היה מושמד במהרה ולבחור רע במיעוטו היתה הברירה היחידה למקצוע המסוכן ביותר דאז – אדם יוצר.
בעזרת מושה יצחקי אני משלם מס לשירים שלמדתי כילד בעל-פה וצחקתי יחד עם המשורר.
גרא ומוישל'ה
מאוד יפה בעיני שלכלבים ניתן תפקיד ערעור ואימות הזהות.
עדיין לא העמקתי בשאלה למה החצאית הקרועה גרמה כך לסבתא (איזה חלק הוא דש החצאית? מתנצלת על בורותי.. גוגל לא עזר לי..)
בליל אשפוזו של טופי, כלבה של אימי, התעוררתי מקולות מוזרים מאוד שהשמיע בוני. קולות שמעולם לא שמעתי ממנו. אכן יש בי נטייה למיסטי, ובעיני היתה זו קריאה לעזרה באמצעותו. מעניינים בעיני יחסי הכלבים בשיר, האחד חופשי לנפשו האחר כלוא בבית יום ולילה. אולי הם תקשרו וסבתותא פשוט נענשה?
טוב.. לשם נלקחתי עם השיר הלכאורה תמים הזה
תודה סמדר,
רוב העבודה של מוישלה כמובן. אצל מרשק יש משום מה כמה וכמה שירי ילדים שכלבים ובעלי חיים אחרים מככבים בהם. יש שיר מדהים על סבתא ופודל עם קשר מחשבתי אנושי כמעט ביניהם. ותמיד זה שמח. ארומה של הילדות שלי. למרות הכל.
אתך
זהו פפרוש של מילה "דש" ממילון בבילון:
דש
(ז') קפל עליון בבגד, המשך הצווארון, שפת הבגד, כנף הבגד
אוי ואבוי גרא ומוישלה, אז מי היא, ומה יהיה איתה? תודה שהזכרתם לי טעמי ילדות רחוקים כשסבתות הוא סבתות ולא צעירות לנצח..
תודה סבתא חני(בעתיד),
סבתותות הן עם נחמד מאוד, במיוחד בשירי ילדים רוסיים. יש לה כלב, היא סורגת, עובדת בגן ירק ואוכלת צנימים ליד קפה. יש לה משקפיים, נר וגפרורים. לפעמים היא קצת מבולבלת ומצחיקה. איזה סוג של סבתא את תופרת לעצמך?
מחיאות כפיים ! איזה יופי, יופי של שיר, יופי של תרגום. טעם של פעם עם חשק לעוד !
תודה לוסי,
מתי פעם אחרונה ציירת סבתות? אולי הגיע הזמן להתאמן?
יש לי סבתא מצויירת, שנפלה בשלולית אבל היא רעה…
בשלב זה אנחנו בקטע של סבתות טובות בלבד. שלחי אחת
סיפור ילדים חמוד, וההמשך? לא יתכן שזה הסוף. (או שהכלב השתגע, או שסבתא הגיעה לבית הלא נכון)
תודה לבנה,
זה נאמן למקור ואין המשך אחר חוץ מי "אני זה לא אני!". נשמע מצחיק לילדים וקצת מפחיד למבוגרים…
יופי של תרגום
אבל השיר גם בתור שיר ילדים מדכדך למדי –
נראה לי שלסבתותא יש אלצהיימר בשלב די מתקדם 🙂
מרק כף הזהב של אוסם,
לאירוח חם,
מרק כף הזהב של אוסם
לתיבול מושלם
של אוסם!
קרקרים הדר
ביסקוויטים של הדר
ואפלים,עוגיות –
טעים ונהדר
קרי – קרי – קרייקרים,קריקרים הדר
ביס ביס קוויטים,ביסקויטים של הדר!
נאמן למקור…