פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
ברחנו לספרד. עיירה קטנה, שמיים תכלת, בוכים בהיר וחרישי, צופים בשוּק של יום שני. הים כהה ומר. הדמעות המלוחות של השמיים. לתפוס שלווה, להתרחק. להיות אורח. זה טוב להיות איש זר, אורח.
רכבת חשמלית, טוק-טוק, טוק-טוק, להתעורר עם התקתוק, פעם בשעה, הכל בסדר. המרפסות צפופות לים, נקי וריק. פשוט ואלגנטי. שָׁקַט וחולמני. הרוח ססס… וססס…, עד בוא הלילה. נלך לישון. סוף-סוף לישון. רצועת גן-עדן. מדומה. זמן-מה.
הבוקר בא עם רחמים. ציור. כתיבה. חלום עתיק. להתבונן. לתת לשמש והרוח, הזמן עצל, רדום.
נרד לשתות. אולי קצת פיצה. ובירה מרירה, ללא. מלצר צעיר, רדום גם הוא בצהריים.
פירורים של פיצה – ליונה. חוט כרוך לה סביב הרגל. מלכודת. היא צולעת. זה כואב. היא שכחה. היא מתרוצצת.
כבר לא יודעת. שיש, אי-שם, אחרת.
קשה לברוח
צריך לעבוד על זה
חייבים. לפחות לזמן מה.
זה רשום בחוק אפילו.
כדי להיזכר שאפשר אחרת.
גם אנחנו גרא צריכים לזכור שיש אי שם אחרת, ולא לתת לחבל להיות קשור, מענינים הצרופים שלך ולאן הפוסט מוביל!
תודה חני יקרה,
לפעמים אין לנו מושג של ממש עד כמה העולם מסביב לנו מתוח ומטורף ללא גבול. חייבים איזה התרחקות, מבט על חיינו מהצד וקנה מידה מאוזן יותר ואולי גם גבוה יותר. תקוותי
ממה למעשה ברחתם ? מלהיות מטרות דמות ? לפי תמונתך לא נראה שברחת משרות מילואים. מאחל לכם בילוי נעים ובלי ייסורי מצפון והרהורים עצובים, אם כי לפעמים להיות רחוק קשה יותר מלהיות קרוב, מה גם שישראלים היום באירופה זה לא להיט.
שורות אלה נכתבו במאי 2008.
מדובר בסה"כ על הצורך בהפסקה, פסק זמן כדי לראות את עצמינו ואת חיינו מזווית אחרת.
תודה לך, אהוד
מה שמוכיח שבארצנו אין רגע דל, הצורך לברוח קיים בכל עת ורק הסיבות משתנות. קצת עצוב.
קטע רגיש מתואר יפה ומלא אווירה ,גם שביל הבריחה ממולכד משהו והיונה קשורה ברגלה, מה שמעלה את השאלה , האם בכלל אפשר לברוח, הרי לכל מקום אתה לוקח את עצמך לא?
לא נברח מעצמנו, זה נכון. אבל בהחלט נוכל להתבונן מהצד, לבחון, להכניס לפרופורציה, לשנות. אולי לשם כך כל זה.
תודה חנה יקרה
גרא, איזה רעיון כיף. סעו וחזרו בשלום, בטוח תהנו מהמנוחה..
תמי, ראי תגובתי לאהוד פדרמן
רגיש וצבעוני וציורי עד מאוד גרא יקר.
יש מחוזות בהם חולמים כולנו.
אמיתיים רק למראית העין
הבוקר בא עם רחמים.
כמה טובה השורה הזו, גרא.
תודה שולמית יקרה
גרא, כתוב באיזה קצב של ריקוד, אולי פלמנקו:)
ריתמוס יפה ומעורר רצון לצאת לשם.
טוב שיש מקומות ממשיים ומדומים שאפשר לצאת אליהם מדי פעם להתבונן מבחוץ, ממרחק על מסע החיים. וספרד לצורך העניין נראית לי אחלה מקום
מה כבר נשאר ליונה במלכודת?
להמשיך, לצלוע ולחלום…
ברחתם…
זה טוב
חשוב, טוב שאתה כותב על זה…
השראה
להתראות טובה
אנחנו בבית…
לברוח לזמן-מה מהמציאות הזאת ולמצוא מציאות אחרת. השראה
לבכות בהיר וחרישי, אכן פורקן והקלה.
תודה לבנה.
לפעמים החיים הופכים למלכודת יונים, או ששנראים כך
גרא, אי אפשר לברוח, רק לשנות תפאורה. אנחנו בורחים עם עצמנו כל הזמן.
תפאורה מקסימה ועושה חשק לנסוע מכאן.
מקום שמביא בבוקר רחמים, נהדר.
ויונה שכבר לא יודעת שיש אחרת, זה החיים של הרבה מאיתנו.
לוסי יקרה,
לא, לא ברחנו. לצאת מן השיגרה. שיגרה יכולה להרוג אותנו. חיים לא מסטיק. לא לועסים אותם. אך גם אי-אפשר לצאת מדעת כל הזמן, שמש עולה ויורדת, לשמש לא משעמם.