פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
מביט על העלים
נמים ברוח חורף
שטופי זהב ירוק
שקוף
על ענפים
רמים
משתוקקים לתכלת
בכל מקום
גבוה
נשברים
ממש כמונו
הם יודעים
איך אלוהים חולם
איך נח
בין משבים
קלים
אנחנו נסתפק
בזאת
לבנו – שיר
קווי ידייך – שיר לרוח
רישום של חלומו
מתערסל לו על המים
מביט כמוני בעלים
לא ממצמץ עיניים
משלג מסנוור
אולי
רק הוא יודע –
רק אנחנו
כתמי חיבה
מעל שכבות
של קרח
כתמים של דם
שָׁנִי רותח
על מרבדי חלל
וזמן
שווי-נפש
לרגעי שימחה
וְרַכָּבוֹת של סבל
שיגלה
שיספר
תכלית חיינו
כמה זמן
עד שנקפא
עד שנדע
בעצם
לָמָּה
זה
15 ינואר 2009
איזה יופי, גרא. יש תנופה ויש שורות נהדרות כמו אלו:
כתמי חיבה
מעל שכבות
של קרח
זו הייתי אני בתגובה הקודמת
זהב ירוק – זהב הוא. והשאלה בסוף השיר – שאלת השאלות. קלעת, גרא.
תודה ש"מ היקר,
תודה על קריאתך.אם אהבת את השיר, אז גם אני אתחיל לאהוב אותו. זה היה באמצע של תבוסתי ברוב החזיתות…
תודה סבינה יקרה,
בזמן האחרון אני קצת יורד מהפסים ומתבשם בשירי ילדים של משוררים רוסיים כמו ס.מרשאק ואחרים. "הפודל חשב והביא גפרורים…" מכירה? בא לי לנסות לתרגם ממנו. אולי נדבר?…
שיר כל כך יפה , גרא.
תושה שולמית,
תגובתך מרגשת אותי. אני הרי לא יודע לכתוב לא פשוט. גם בגלל השפה וגם אולי בגלל הטבע שלי.
שיר יפה ומהורהר. תודה . זאת אעשה כשאפגוש את העלים.
תודה מירי יקרה,
הוא נח לו שם בין העלים, בתכלת, ומתערסל לו על המיים… ועדיין רק אנחנו המקור לחיבתנו בקוסמוס קר כל כך. רק אנחנו
היי גרא
שם השיר: רק הוא יודע
חזק ביותר, הפיתולים בשיר
להתראות טובה
תודה טובה יקרה,
קצת צחוק וים של בכי. האושר חמקמק, רק הוא יודע שמחפשים לרוב לא במקום הנכון…
גרא, העלים שלך מובילים אותנו למסע ארוך גם לתוכנו, שיר מצוין! ואני שומעת את קולך קורא אותו
תודה חני יקרה,
הבריאה הזאת קרה אלינו. רק אנחנו אולי נצליח פה ושם להמיס את הקרח הנורא הזה. חיבתנו – תיגר לגלקסיה האכזרית הזאת. טיפש שכמוני…
שיר יפה גרא, נתת כוח וצבע ומשמעות לעלים הנדפים ברוח
ריקי יקרה,
שם בין העלים מסתתר סוד. אלוהים סידר לי קצת פנאי כדי שאוכל להתבונן ולשאול למה כל הרכבות האלה של הסבל.
גרא, "כתמי חיבה" יש בהם יופי רב, תודה שהזכרת לי אותם…
תודה תמי,
כי מי אנחנו? כתמי חיבה לא סחירים…
התבוננות פיוטית וחדה גרא, בעלים בחלוף, בסבל ובתכלית, אולי לא נדע למה זה, אולי נדע לא בעולם הזה, אבל ודאי שהשיר הזה הוא זה. נגע בי מאד
שיר פיוטי ומעודן ,גרא, אהבתי את השורה:…" הם יודעים איך אלוהים חולם
איך נח
בין משבים קלים."
תודה מוישלה,
קצת צחוק וים של סבל מובטחים לנו. אם לא נחפש פתרון – נמות בסרט ערבי, סרט מזוייף מייסודו. אפילו אם אנחנו רק כמה כתמי דם ואין לנו כלום זולת אותה חיבה בעצם.
מנגד שתי מניפות, האחת מניפת צבעים (זהב ירוק, שני, לובן השלג, תכלת) ומניפת מצבי הרוח משתנים – חולמניות, שבירה, שירה, חיבה, שויון נפש, שמחה, סבל, ושתיהן מכילות את המענה ל"תכלית חיינו".
תודה לבנה יקרה,
תשובה פיוטית ויפה. שכל לא יעזור. סיבולת לא תעזור. הגיון לא יעזור. מדע לא יעזור. כולם מוגבלים. כולם סופיים. אולי נחפש משהו לא מוגבל.
לפעמים אני מרגיש כל כך טיפש, לבנה.
האם אתה מתכוין ב"טיפש" לחסר אונים? לכולנו יש את רגעי הכניסה לרחוב ללא מוצא, ומתעורר החשק העז לדפוק את הראש באין מוצא.