פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵר
לְיַד חוּרְשָּׁת אוֹרָנִים
קּטוֹף כַּמָּה מחָטִים
וְלָעַס אוֹתָם בֵּין שינךָ
כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
אֵין לְךָ אוֹיְבִים
כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵר
לְיַד חוּרְשָּׁת אוֹרָנִים
קּטוֹף כַּמָּה מחָטִים
וְלָעַס אוֹתָם בֵּין שינךָ
כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
אֵין לְךָ אוֹיְבִים
כל הדרך הביתה
אחרי הקרב עם המחטים …:)
אתה בטוח שזה בריא?
בכל מקרה שיר או משהו -יפני- כזה נפלא ביותר
תודה
מקווה להחלמה מהירה שלך
מירי
אם לאדם אין אויבים, אולי יחלים מהר יותר? תודה, מירי.
נכון מאוד גרא .
אוהבת את הטקסט, גרא
גרא יקר
בחורשת האקליפסוט שבצילום הזה או חורשת המחטים אני מדמיינת איך אני מניחה את נפשי, את גופי את חיי את כסות מבטי
ומתפללת שם וכל הדרך חזרה שאלוהי הארץ ירבה לנטוע חורשות כאלה עם צל ויופי ופיסות של ילדות הניבטים אלי מקרני האור המונחים ברכות על העץ הזה.
והמילים שלך הם גם אבן דרך. ואין צורך יותר בתשליך . תהל
תהל, תהל,
כל-כך יפה ורגיש את כותבת. בטוח ששנינו יודעים שנולדנו בני אנוש וכל מה שעלינו לעשות זה לפתח את אותה האנושיות האלוהית שבנו, ולא להישבר.
כל חיבתי.
שולמית יקרה, אני חושב בתמימות טיפשית אולי, שבעצם אין לי אויבים בחשבון רחב יותר.
כמה יפה קידת האורנים, גרא
בהתחלה נעצבתי בשל שפיפותם
אבל אחר כך ראיתי אותם כשואפים ליצור גשר(מי צילם?)
יפה השיר
מרגשים הרעד הפנימי
ומעשה החיזוק
הלוואי וכאלו רכות
היו המחטים האחרות.
האורנים… נוטים ראשיהם כנערות מעל נסיכתן. חמלה בבסיסן. אנושיות בטבע.
הייתי רוצה להחליף את השורה האחרונה ל – יש לך אוהבים. למחשבה.
לבנה יקרה,
חשבתי על משהו אחר, שאין לנו אויבים בעצם, רק מורים. ואם אין אוינות, רק אהבה נשארת. כי אז אין גם האמצע.
אבל לקחת את זה לכיוון נכון בהחלט.
עויינים
צילום משגע
גרא , מחטי האורן רעילים
לא ? או שזו כוונתך ?
ריקי יקירה,
כל חיי לעסתי מחטי אורן. והנה לך התוצאה. את תחליטי אם זה רעיל, ובאיזה כיוון…
גרא תכלס מה מידת הרעילות של מחטי אורן . יש לנו גוף לא?
מירי יקירתי, רחמים, אין לי מושג. נראה לי זה לא רעיל אך גם לא אכיל. עושים מזה כל מיני תמרוקים. נבדוק ברשת…
רק אהבה לך, גרא.
מה לעשות, תמי יקרה, כבר הרבה שנים זה מה שיש…
גרא, אני מכירה את האורנים האלה, שפופים אבל רחבי לב וצל, והמחטים האם בלעיסתם לא נרגיש בחיצי האויבים? או שהמגע עם הטבע ירכך? בכל אופן אני נוהגת לעשות את זה{אני אוכלת הכל, כלומר כל שיח או עשב} ועד עכשיו לא הורעלתי, מעורר מחשבה מה שכתבת, כל פעם אני מפענחת אחרת
חני, אני לא יודע האם האמת פשוטה או לא. האמת של השיר הזה פשוטה – בחשבון הסופי, אין לי אויבים, גם כאלה שחושבים שאני כן. הדרך לנקודה הזאת יכולה להיות ארוכה.
מי שנלחם כך עם מחטים ,גרא, בטוח שלא יהיו לו אויבים, מי שמפזר אהבה במקום שנאה לא יהיו לו אויבים. אין חושך יש העדר אור . שיר מעורר מחשבה, שיר על אהבה ,אף שמילה אינה מוזכרת ,ואיזה יופי של תצלום
את יודעת, חנה יקרה, גפרור קטן משמיד חושך גדול. כנראה הייתי צריך להזדקן קצת ולעבור דרך מכאיבה כמו רבים מאתנו כדי להשתכנע שאין מאומה חוץ ממנה, שהשאר רק טעות, אולי הכרחית, אך מצערת
איך יכולים להיות אויבים למי שכל כך מחובר לטבע??
איזו חורשה יפה.
תודה תלמה,
אני הולך לומר לך משהו מטורף: שאין שנאה ואין באמת אכזריות בטבע, כל אלה מאפיינים של האדם.
מקור השם שלך במדינות הבלטיות, לא?
איזה שם: פרויד או תלמה?
אבל כדאי שיהיה גם אומפרדקס או גיי, גרא, אם לועסים מחטים 🙂
ועדיף באמת מחטי אורנים.
יפים האורנים הכורעים בתפילה
ויפה הטקסט
תודה מוישלה,
באחד הסיפורים של באבל האשים אותו קוזק אחד שהוא(באבל) רוצה לחיות בלי אויבים ורצה להרוג אותו כמנהגו בגלל זה. אך גם הצורך להרוג בלי לשנוא יש אצל באבל. די עם דברים הקשים.
מוישלה, הציבור מבקש פוסט בחתימתך. כמו שאמר אחד הגיבורים לפרויים (אפריים) גרץ'(עורב), מנהיג השודדים באודסה – "החבר'ה מבקשים שתפסיק לשתוק…"
גרא, בנצי קריק מבקש ממך עוד תרגום של באבל.
ותודה על הזמנתך, בקרוב כשהעומס יפחת מעט
מי שיכול להתגבר על מחטי אורן, להתחבר אליהם, ואולי לבריאה, לכלות אותה בתוכו- אין לו אויבים. זה ברור!
עולה תמימות זכה מהשיר.
תודה לוסי יקרה,
איך לומדים להשלים עם החיים ועם המוות? אולי רק אז נדע את האמת