אורחת בבלוגי: רחל ארז.

אורחת בבלוגי:רחל ארז.

"כמו לידה של זיכרונות כך נוצרת התמונה."

מתוך טקסט התערוכה שכתבה רחל ארז בחרתי קטעים משמעותיים בעיניי ומאירים.

"אני מחליטה לנצל את "הוני" כדי לבנות את הנוף "היפה" ביותר היכול להתקיים בעולם הצילום שלי."

"עבודותיי אינם תוצר של חיקוי הזיכרון אלא שימוש בחומרי הגלם של הזיכרון כדי לייצג מידה רבה של נשמתי."

"נפש האדם סובלת היא מהכרתה בהבדלי המהות החוצים אותה לנעלה ורוחני מחד- גיסא ולגשמי המצלצל ומקשקש בקישוטיו כבגד הסוואה פני עליבותו, מאידך גיסא."

"וכן, זיכרון ועוד זיכרון תלויים הם מעל, מתנודדים קלות על חוט זהב דקיק כמעט סמוי מן העין, נמשך מתנודד לו אנה ואנה מעל הכרתי ואני מרימה יד ואוחזת בזיכרון אחד והחוט נקרע בזיכרון שני והחוט חוזר ונקרע. זיכרון ועוד אחד נאספים אל תוך סל דמיוני. עינוי ועונג, עינוי ועונג. זיכרון טווה תמונה. תמונה טווה זיכרון כשתי תבניות המתלכדות, במכניזם של קורים מעגליים, לכדי תיבת טווייה אחת גדולת מידות, תופסים הם כמעט את כל חלל הראש, מנסים לפלס דרכם החוצה דרך ארובות עיניי. אותם שני נקבים שבעדם מתנקזים הדברים ואובדים. תמונות ילדות, כענן שקוף מרטיטות, אט אט אל עבר חבלי ההכרה, נושרות מתוך מספר רב של מגרות חיי אל רצפת החדר."

"אני בודקת את המוות. מותו של אחי הצעיר. האח מת, תחילה זה לא חודר להכרה ואח"כ, מכל תבל מגיע היגון. כל הסופים כולם נוצרים כמעט בהמשכיות."

"ואימא הסכימה להצטלם מיד כשבקשתי אותה. גם היא במקום בו היא צריכה להיות, תקועה איתי."

"היא אינה מביטה בפניי בשעת צילום. היא לא מביטה בי כלל ולמרות זאת אני מרגישה עד כמה היא נוגעת בי."

"אני מלטפת את גופה עם האור השב והולך. היא עומדת חסרת אונים מולי. ואז אני נועלת אותה בתמונה, מפשיטה אותה, ניגשת ומרחרחת את גופה, את הבגדים ומרחיקה לכת בחפשי אחר "כתמים" שלי עליה. ואז כשהיא לגמרי עירומה היא מרימה ראש ושואלת: מה היא יכולה לעשות עכשיו ואני עונה לה שזה נגמר."

עד ה 7/12/08 , בגלריה ע"ש מורל דרפלר

מכללת ויצו חיפה

הגנים 21, טל: 04-8562540

שעות פתיחה: א-ה 10:00-18:00