יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
מתוך: "אפשרות של אי" / מישל וולבק (תרגום: לנה אטינגר)
"העלמות השירה"
". .. מאחר שהשירה היא שפה נטולת הקשרים, קודמת להבחנה אובייקט – בעלות, היא כבר מזמן נטשה את עולמם של בני האדם. היא היתה באיזה מקום צדדי, מקום פרימיטיבי שאליו לא תהיה לנו גישה, מפני שאותו מקום קדם להתהוותם האמיתית של האובייקט ושל השפה. בגלל חוסר היכולת שלה להעביר מידע מדויק יותר מתחושות גופניות ורגשיות פשוטות , הקשור קשר מהותי למצבה המאגי של הנפש האנושית, היא נהיתה מדיום מיושן באופן בלתי הפיך מהרגע שהופיעו דרכים אמינות למסירה של עדויות אוביקטיביות".
קטע מקומם ומטריד.
כול הטענות שמעלה וולבק כאן ניתנות לסתירה בקלות מרובה. הרי שירה לעולם נכתבת בתוך הקשר מסוים ואין כלל מגרעת בשיר שנכתב ממקום שקודם להתהוות אמיתית של שפה או אובייקט – ההפך הוא הנכון -חובבי השירה האמיתיים יודעים להעריך תחדישים לשוניים שנובעים מהתהוות אוביקט חדש בעולם המסומנים.
ובאשר ל מוגבלות נוספות של השירה:
". . .בכוחי למחוק זכרון
חיים ארוכים של גברים ונשים
ולהחזירם בעשן הקטורת
אל בקרי הילדות, עת רסיס טל
וצעקה מן ההרים היו אמיתו של עולם".
(מתוך: "רב-אמן", וזרח השמש ובא השמש / צ. מילוש. תרגום דוד וינפלד)
הנה מילוש, רב האמן, במניפת המילים המזהירה שלו, מוחק זיכרון ומחיה אותו בעת ובעונה אחת.
אלא שיש משהו מטריד בדברים של וולבק, משהו שמטריד לבטח עכשיו, עם המהירות שבה טקסטים נכתבים ונמחים בו זמנית למעשה מחוץ לזירה הארכאית של הבלוג הזה ודומיו.
אנחנו, כולנו, לא רק אנשי הספר, כולנו שקועים עד מעל צוואר בעולם טקסטואלי בשווי פרוטה. תכלית המסר עברה להמסרותו ולצ'אפחות שיקבל על הכתף לאחר שלא ייוותר ממנו אפילו שבב- זנב-שביט מאחורי גוו.
מעניין! טוב שהבאת.
תודה רבה וחג שמח.
יש משהו בדבריו טורדי מנוחה ככל שיהיו אז מה לא נכתוב?
המילים נולדו עם הנשימה הראשונה שלנו
והעולם עצמו נברא מעשרה מאמרות מעשרים ושתים אותיות
זה צרוב בגן הרוחני שלנו
אולי כשנשתדרג יותר נכתוב בכוח המחשבה בלבד
ובינתיים….
יהונדב יקר חג שמח, תודה שהבאת את הדברים, מישל וולבק מעצבן, רצח.אבל אני מרחמת עליו עם כל התהילה שלו. ולא קראתי עדיין שום ספר שלו. חיה אסתר
חיה – אז איך הוא הצליח להעצבן אותך אם לא קראת ממנו ? סתם שאלת תם ובינתיים, לכבוד הנר האחרון – חג שמח מאוד.
בהקשר כאן – המילה "להשתדרג" בהחלט משתלבת. מה דעתך עליה חנה ? את אוהבת את המילה הזו ? המצלול שלה – אעפס. . .
ובחזרה. . . .
היי יהונדב
ניראה לי שהוא רכ אמן
חושב ומתווכח עם עצמו, מנסה לסתור את עצמו
להתראות טובה
בטוח – אבל הוא עושה את זה בדרכך מגעילה ומעצבנת (ומאתגרת)