יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
*
הַאִם אָשׁוּב הַבַּיְתָה
לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין
הַאִם תְּמוּנַת הַיַּלְדוּת
הַמְּרֻסֶּקֶת תִּתְאַחֶה
לְמַגַּע עוֹר בְּעוֹר
בֵּינְתַיִם
רֵיחַ הָעֵץ מַכֶּה בִּי
וְהָאַף נִמְעַךְ אֶל הַזְּגוּגִית
הִנֵּה הֵם
שָם
הַדֶּלְפֵּק המִּתְקַפֵּל
וְהָאֲרוֹנִית הַקְּטַנָּה
עִם הַבְּרָגִים הַזְּהֻבִּים
שֶׁשִּׁחְרַרְתִּי בְּצִירָהּ
וְסִדּוּר הָרַבָּנוּת הַצְּבָאִית
"לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ"
וְנִדְמֶה כִּי גִינַסְבּוֹרַג
עוֹד כּוֹרֵעַ מִלְּפָנִים
מְעֻטָּר בְּטַלִּיתוֹ הַמְּהֻדֶּרֶת
וּבְנוֹ הַצָּעִיר מִסְתּוֹבֵב
וְלוֹחֵשׁ לִי דִּבּוּר
שֶׁל גֶּבֶר וּבַּרְנֵעַ כָּרָגִיל
מַגִּיעַ בְּאִחוּר וּמֵאָחוֹר
עֵינָיו הָרַכּוֹת שֶׁל צוּרִיאֵל
מִצְטַמְצְמוֹת מֵאֲחוֹרֵי מִשְׁקָפָיו
וְאַבָּא
אַבָּא לְצִדִּי
מִתְפַּלֵּל
וּמִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי
אָבִיו שֶׁלּוֹ
שֶׁהִגִּיעַ בָּאַקְצְיָה
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
זה מאד יפה יהונדב. יפה ועצוב.
הרבה תודה ענת.
חושף טפח ומגלה טפח. מסקרן כמו הביוגרפיות הנעלמות של הורינו השתקנים.
נכון רות. הורינו השתקנים. . .
גינזבורג?
אני מניח שלא אשר גינזבורג (אחד-העם)
ולא אלן גינזבורג.
ניחשת נכון גיורא. כפי שצוריאל איננו צוריאל בן אביחיל.
יהונדב, זו תמונה משפחתית שנוגעת…
שמח שנגעה בך תמי.
מרגש ומוחשי, כמו תמונה בחום-לבן, וילד מציץ מסוקרן.
לבנה.איך שימרת את תחושת ההצצה עד סוף השיר. מחיצת זכוכית חוצצת בינינו לבין העבר.
מחיצת זכוכית חוצצת,
אבל זכוכית שקופה וניתן לראות ולהתבונן דרכה..
זכוכית היא שבירה ועדיף לשמור שלא תישבר.
כך שהעבר ישמר מוגן עבורנו,הבית והזכרונות
(ללא שברי זכוכיות)
אפילו מעבר למחיצת זכוכית.
יופי של שיר, ביחוד ההפתעה בסוף עם המלה אקציה כאילו היתה עץ או אניה.
היי, גיליתי אותך עכשיו, יהונדב… בזכות הערתך אצלי בבלוג.
היי, זה שיר נפלא!
הייתי ילד דתי בבית וגן של שנות השישים, כשהורי חזרו בתשובה לאחר שירדו מנכסיהם וברחו מתל אביב לירושלים; והשיר הזה… השיר הזה החיה לי את אותם הימים.
תודה, יוסי.
ועכשיו אלך לטייל בשיריך.
יוסי. כל מכך שמח שגילית אותי. אני את עבודותיך גיליתי כבר ממזמן ומאוד אוהב אותם כאמור. הדמות שעולה לי מתוך ציורי עין הוד היא של אדם שנאבק ממש באיתני הטבע של הנפש. אתה אומן שהולך בגדולות ואני אוהב אומנים כאלה. מקווה שגם הדברים שלי ימצאו מסילות לליבך.