יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
לשון של זהורית גוששת
בַּלַּיְלָה הַהוּא הֻתְרוּ הַחַרְצֻבּוֹת
וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית יָצְאָה גוֹשֶשֶת
אַחַר גּוֹרָלָהּ.
שְׁנֵי שְׂעִירִים שֻׁלְּחוּ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל צוּק
לְכַפֵּר עַל עֲבָרָם
בָּתְחִילָּה אָחֲזוּ יָדַיִם
אַךְ בְּטֶרֶם הֵאִיר הַיּוֹם
כְּבָר צָנְחוּ פְּשׁוּטֵי גַּפַּיִם
עַל הַסְּלָעִים
בָּאָה מוֹנִית וְאָסְפָה אֶת הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ
בָּא הַיָּם וְאָסַף אֶת הַשָּׂעִיר לַחַטָּאת
וְלֹא עָמְדוּ הַלְּוִיִּים בְּעֶזְרָה
וְלֹא הַכֹּהֲנִים וְלֹא כָּל הָעָם
אֶלָּא רַק הַיָּם הִמְשִׁיךְ לְמַלְמֵל
"בְּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד"
רק המשורר ראה אותם ורשם את היותם פעם. ליבי להם.
טוב לה ללשון הזהורית שאינה זהירה ובדרכה היא מחזרת אחר לשון המקרא ואינה חוששת הגוששת להישלח לעזאזל מראש הצוק לשפת הים הממלמל תפילה
טוב לה ללשון הזהורית שאינה זהירה ובדרכה היא מחזרת אחר לשון המקרא ואינה חוששת הגוששת להישלח לעזאזל מראש הצוק לשפת הים הממלמל תפילה
משוב לירי נפלא ללשון הגוששת, כתבת אהוד.
במשב ומצב רוח זהיר קראתי על גורלם
של השעירים הצעירים ששולחו לעזהזאל מראש הצוק.
רק הים חמל עליהם וחלק להם כבוד אחרון.
ככה זה כשמותרות חרצובות הלשון?
אין חמלה וכפרה לחוטאים?
לשון פוסטרמיסטית לא זהירה של זהורית
גוששת אחר גורל מר ונמהר.
אי אפשר לעצור את הנפילה הזאת על הסלעים?
חיים ומוות ביד הלשון. מילה בסלע.
אכן מילה בסלע ומילים אחרות מתוך סדר קדשים, החמישי בששת סדרי המשנה, ומשנת זבחים, הראשונה באחת עשרה המשניות הגדושות דמים של שעירי עיזים הנטבחים על ימין ועל שמאל כדי לכפר על עוונותינו הרבים.
ואני שואל: האם זה הוגן ?
ויען לי אל צבאות, השם: האם יותר טוב להקריב איש את אחיו על מזבחות שוא ?
ואשיב לו ברוב חוצפתי: אין האחד בא על חשבון השני.
שיר קשה ויפה שלך, יהונדב.
ולשון זהורית גושרת (כגשר) בין שפת המקרא לשפתנו.
לשון זהורית
לשון זהר זהירה ומזהרת.
גוששת מגששת ומחפשת גישה.
מתגוששת עם גורלה.
הים כמו אב רחום הוא היחידי
שאוסף לחיקו
את החוטאים
מציל ומלווה בכבוד בתפילה וברכה.
שחר
זה שיר פרידה.
אכן, זה שיר פרידה מהחיים.
לא ממש הבנתי ,אבל איכשהו זה נשמע לי יפה מאד.
זהורית ? – זוהר+אורית .שילוב של אור וזוהר