יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
כָּל פַּעַם
אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים אֲחִיזָה
בּאֲנָשִׁים אֲחֵרִים
וְאָז נִשְׁמָטִים
אִישׁ לִזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ
כָּל כָּךְ עֲזוּבִים
לְנַפְשֵׁנוּ
יהונדב פרלמן
כָּל פַּעַם
אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים אֲחִיזָה
בּאֲנָשִׁים אֲחֵרִים
וְאָז נִשְׁמָטִים
אִישׁ לִזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ
כָּל כָּךְ עֲזוּבִים
לְנַפְשֵׁנוּ
יפה, ואכן.
שיר יפה
יפה ומצער הפער של זה מה שיש
יהונדב, איזו אחיזה מעזיבה…
יש מילכוד מפתה לקרוא שוב ושוב את השיר- מקסים.
יהונדב, איזו אחיזה מעזיבה…
יש מילכוד מפתה לקרוא שוב ושוב את השיר- מקסים.
יפה מאוד.
ויש כאלה הנשמטים לכלום.פשוט נשמטים.
מרוכז ויפה.
גיורא
מדויק
תודה לכולם.
אהבתי
יהונדב, שירך הוא תמצית כבושם הייתי אומרת אם לא היה עצוב ונוגע באמת. כמה מוזר הוא טבע האדם …
מוזר ובלתי נתפס.
אני אהבתי לדמיין את מראה הנשמה הנשמטת
נשמה נשימה נשים
אבל נפשנו, נפשנו — היא לא מעזבה!
מעזבה ?
שיר כ"כ יפה. כמה קטן ככה חכם ואנושי.
תודה איריס. תגובה מרגשת.
יהונדב, מקסים. בשבע שורות קצרות ושש עשרה מילים, אתה מסכם את מצבנו בעולם ומצבנו הנפשי. כל כך מדויק, מתנגן בקצב הנכון. שיר-מכתם מעולה. רני.
רני !
הסופר סופר.
תודה תודה.
יפה וגם נכון.
תודה ללי.
ואוו, יהונדב…
נשמטתי לנשמתי.
תודה שחר.
ההישמטות של הנשמה הלירית
כמו של בובה מריונטית
שעזבה את האחיזה בחוט
ונופלת לידי מי שמוכן לחבק אותה.
באמת נוגע ללב.