ה"פמיליה של האלים"

ה"פַמִילְיָה של האלים"

"אלים אכזריים, אין עוד כמוכם צרי עין
מכעיס אתכם כְּשְאֵלוֹת שוכבות בגלוי
עם אנשים, ואחת לוקחת לה גבר לבעל.
אאוס ורודת האצבעות בחרה באוריון,
ואתם המבורכים לא נחתם עד שארטמיס
הטהורה שכסאה מזהב ירתה את חיציה
הענוגים והרגה אותו באי אורטיניה.
וכשדמטר יפת השיער נכנעה ליצר,
התמסרה באהבה ושכבה עם איאסיון
בשדה שנחרש שלוש פעמים מיד זאוס
ידע זאת, והרגו בברק אפוף אור.
והנה כעת אתם כועסים שחי איתי גבר. . .. "

אודיסאה, שיר חמישי, שורות 118 – 136.
תרגום: אהרון שבתאי

·         קליפסו נושאת את המונולוג הזה כתשובה לדרישתו של הרמס להשיב את אודיסאוס לביתו. דרישה שהוא מציג לה מטעם זאוס.
מונולוג מלא כאב של אשה חסרת אונים מול כוחות חזקים ממנה הכופים עליה פרידה מהגבר אותו היא אוהבת.
היא זוכרת את מה שעלה בגורלה של אאוס, אלת השחר ואת מה שעלה בגורלה של דמטר, אלת האדמה.
ומעניין שאחוות הנשים לא שיחקה תפקיד עבור ארטמיס שחיסלה את אוריון בלי להניד עפעף. "צנועה" כך מכנה טשרניחובסקי את ארטמיס בתרגומו, תולה ב"צניעותה" את החלטתה להצטרף למין הגברי במלחמתו בבני התמותה שמארחות האלות במיטתן. 

תכונה חמקמקת ה"צניעות".
מהלכת על חבל דק בין צניעות אמתית של הלב לטהרנות אינטרסנטית ובמקרה שלנו, אולי אפילו לקנאה נשית ? . . . מי ידע לבה של ארטמיס.

ובחזרה לקליפסו:
היא מדברת על "אלים אכזריים, אין עוד כמוכם צרי עין". היא מדברת על קנאת האלים בה, בקליפסו, בשל ההנאה שהיא שואבת מיחסיה עם גבר שהוא בן תמותה, רחמנא ליצלן, גבר שאיננו מה"משפחה", מה"פמיליה של האלים".

במה שונים האלים מבני משפחת אבו-גאנם שלכאורה רצחו את בוסיאנה בת משפחתם – אשה נשואה, אמא לשישה ילדים שהיתה בחודש השני להריונה – לפני שבוע ברמלה ? במה שונה זיאוס אוחז האיגיס, פוסידון – מרעיד הארץ משומרי החותם של טהרת    נשותיהם ?

כך, בין השורות של האודיסאה הטמינו היוונים הקדמונים את  קונוונציית "כבוד המשפחה" יחד עם הביקורת עליה.

ביקורת ?

כמובן – כי מי יכול להשאר אדיש לקינתה של קליפסו – אישה שגוזלים ממנה את אהובה ומותירים אותה לבדה להנמק על אי בודד ?