אודיסאוס מתדפק על דלתה של נערה

אודיסאוס מתדפק על דלתה של נערה

שיר שישי:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(שיר שישי, שורות 127 – 144)

 

 

אני רואה אותו לפני חד וברור, את הגבר העירום והמטונף מגיח כמו מלך החיות מאחורי שיח לחפש גאולה אצל האישה. מחשבה שנייה על תמונה זו הזכירה לי שיר שדיבר אל ליבי בנעורי, "נער מתדפק" של נתן זך.

 

"נער מתדפק על דלתה של נערה

 

 

 

 

. . . .. . . . . . ..

 

'האם אהבתיני אי פעם' ? הוא שואל,

 

'אהבתיך' עונה הנערה בקול מתבלבל."

 

 

השיר נמשך והנערה איננה פותחת את הדלת לנער המאוהב.

 

"המלאכים מתעייפים: כל מה שארצי

 

מתעייף. הנער אינו מתעייף". 

 

ואני הוספתי ליד מילים אלו את ההערה: 'הנער כבר מלאך'. מפני שבהמשך השיר הנערה איננה פותחת את הדלת לנער המאוהב, ואת מקומה תופס קולו של מלאך המוות הלוחש לנער "אהבתיך" ולפרשנותי דאז – מוביל את הנער למעשה של התאבדות.

 

ייתכן ואותה התדפקות של אותו נער של זך היא זו שנתנה לי את הכוחות, כעשר שנים לאחר מכן, לעמוד לילה אחד בחצר אחורית של בניין משותף ברמת גן ולזעוק את שמה של  – ובכן, כבר לא נערה, אלא עלמת חן  – תחילה בלחישות רמות ולבסוף בצעקות של ממש – עד שנפתחו חלונות השכנים, ועד שפתחה גם היא את חלונה ולבסוף הכניסה אותי לביתה ולאחר מכן למיטתה שהפכה להיות מיטתנו למשך שנתיים ימים.

 

ובחזרה אל אודיסאוס התוהה מה יקרה " אם יחבק את ברכי הנערה יפת העיניים . .. " משכה את תשומת לבי המחווה הזו, חיבוק הברכיים, כאות וסימן להכנעה של הגבר בפני האישה. מחווה זו שבה וחוזרת במהלך השיר השישי כאשר נאוסיקאה מדריכה את אודיסאוס כיצד לבקש את חסותה של אמה, ארטה:

 

"עד שתגיע אל אמי, היא יושבת ליד האח, ולאור האש / טווה צמר ארגמן מפליא לעיניים. . . . .שם גם עומד כסאו של אבי . . . . .חלוף על פניו לעבר אמי ואחוז בברכיה. . . " (שיר שישי. שורות 305 – 310)

 

אחיזת הברכיים שייכת, מן הסתם, לקבוצת סימני הקידה בתרבות האנושית, סימנים שראשיתם בנפילת אפיים ארצה לפני המלך, המשכם בנישוק מנעליו, חיבוק ברכיו והלאה לעבר המחווה השוויונית: לחיצת הידיים ועוד מעלה: המחווה הקטנה של הזחת הכובע במפגש אקראי.

 

מדוע נבחרו דווקא הברכיים מכול אבריה של האישה לאחיזת הגבר המבקש את חסותה ? קרוב לוודאי בשל שילוב של שתי תכונות:

 

ראשית, הן ממוקמות בפלג התחתון של הגוף ומצריכות את מבקש החסות להתכופף ובדרך זו להביע את הכנעתו ושנית: קשה למצוא, באותם מפרקים חיוניים לפעולת ההליכה, איכות מינית. הנביא ישעיהו  מפציר בבתולת בת בבל: "חשפי שובל גלי-שוק עברי נהרות" ובתוך כך אומר משהו על אותו איבר שמוטב לו ויהיה מוצנע. משורר שיר השירים מהלל את "חמוקי ירכייך כמו חלאים מעשה ידי אמן" של מושא אהבתו ופנחס שדה כותב את אחד משירי האהבה היפים: "כפות רגלייך לבנות כשושנים של מוות". שיר שזכה גם לתשומת לבה של נעמי שמר: https://www.youtube.com/watch?v=8-8666wdWOA

 

מעבר לברכיהן של נאוסיקאה וארטה, מופיע כאן דפוס חוזר ביחסי גבר ואשה: הגבר, המוכה זמנית, מחפש חסות והצלה אצל אישה, זו אשר בעקבות עזרתה תיחשף מהותו האמתית ויסתבר שהוא אכן אריה הררי שהיה נתון במצב של מצוקה, בתחפושת של כישלון, בהוויה של לא יוצלח. ומה מקבלת בתמורה אותה אישה גואלת ומצילה אשר יש לה היכולת לזהות את האריה המסתתר מאחורי העירום המכוסה בענף מלא עלים, תחת שכבות של מלח נקרש על כתפיו הכבירות של המלח האלוהי ? בתמורה היא מקבלת את האפשרות להציע למושא גאולתה את עצמה. נאוסיקאה תציע את עצמה לאודיסאוס ממש כפי שהאישה בירוק, בתו של ברודה, מלך הטרולים, נופלת על צווארו של פר גינט, הנמצא בעיצומה של אודיסאה משלו, ומכריזה: " פר ! הלא זה לזה נועדנו מכבר" !

 

ייתכן וכאן באמת מצוי סוד הקשר הטוב בין בני זוג: גבר, השרוי במצוקת מה, שטיבו המלכותי טרם התגלה לעולם ואשה בשלה לקשר, שיש בידה לזהות את אותה איכות סמויה ולהפוך את בן זוגה למלך.

"Cherchez la Femme"