מדרגת האהבה של בני האלים

"הם מזהים זה את זה האלים בני-האלמוות" בתרגום החדש והנהדר של שבתאי או: "יען כי בני האלים מכירים איש את אחיו בהיפגשם" בתרגומו של טשרניחובסקי.
זהו תיאור מפגשם של הרמס וקליפסו בשיר החמישי של האודיסאה (שורה 80). הרמס, שלוחו של זאוס, מגיע לשחרר את אודיסאוס משביה של קליפסו. אצלי העיר המשפט את המחשבה הבאה:

הומרוס מדבר כאן על זיהוי. זיהוי הדדי של בני האלים.
לכאורה, הרמס לא מוכר לקליפסו. מה אם כן מזהה בו קליפסו ? מה מזהה הוא בה ?
ויתרה מזאת – היכן בחיינו שלנו, שאנו איננו בני אלים אבל האודיסאה, הרי עבורנו נכתבה – היכן בחיינו שלנו מתבצע זיהוי הדדי שכזה, במפגש ראשון עם בן אנוש שאיננו מכירים ?

עבורי התשובה פשוטה ממש: כאשר אנחנו מתאהבים.

מבט אחד וראשון, ואם לא ראשון אז שני או שלישי ודי בכך. הברק מכה ואנו מזהים במושא התאהבותנו את היכולת להיות הוא – כלומר, מושא ההתאהבות שלנו, מושא הסגידה שלנו, בן אלים.