כותבת לי המגיבה קיקה בתגובה על הערב הספרותי בנושא "האם יש או אין ספרות נשים":
- "בכל פעם שאני שומעת על ערב כזה, אני מצטערת שאני לא שוביניסט."
והנה תשובתי, לגבי תגובות כאלה שעולות לא פעם בהקשר לנושא הבעייתי הזה:
- "קל לשלול נושא כזה אם מביטים בו באופן פופוליסטי. גם אני מתחבטת שנים רבות אם יש או אין "קול נשי" או "קול גברי" מובהק. לעיתים אני נוטה לחשוב שכן, לעיתים אני שוללת את זה. אבל העובדה שממשיכים לדוש בכך, מלמדת כנראה על משהו.
"אני סבורה שדווקא הנטייה הפופוליסטית הזו לשלול את הנושא ולבוז לו היא היא שמנציחה את הבעיה, היא הגורמת לכך שרבים מן מהספרים שנכתבים על ידי נשים עדיין נלמדים בקורסים לספרות בחוג למגדר, ולא בחוג לספרות השוואתית עצמו.
בקצרה, דווקא הגישה הארוגנטית והמזלזלת הזו היא שעדיין משאירה ספרות של נשים בחוג למגדר. אם את עוסקת בנושאים הקשורים לחוויה הנשית, כמו וסת, הריון, לידה, גופניות נשית וכו', את ישר נשלחת לקורסי הספרות של החוג למגדר, שם למשל גם נלמדים ספריי, כי הם עוסקים בחלקם ב"חוויה הנשית", שאנשים רבים משום מה בזים לה, אולי כי היא נראית להם פחות חשובה או לא עוסקת בנושאים שמעסיקים את הזרם המרכזי.
לדעתי, כאשר תגובות כאלה ייעלמו, ייעלם הצורך לדוש בנושא האם יש או אין ספרות נשים, וספרים שנכתבים על ידי נשים ייכנסו אוטומטית לזרם המרכזי ויילמדו בחוג לספרות, בלי לשים אותם בגטו הנשי.
ואז, גם לא נזדקק לערבים כאלה. כל עוד הממסד הספרותי מגלה ספרות נשים לחוג למגדר, המצב יימשך, ונמשיך לראות תגובות כאלה."
ובלי קשר: עכשיו התבשרתי שבערב הספרותי הזה ביום ראשון הבא תופיע גם הזמרת אלונה דניאל במיטב שיריה.
באמת טיפשי הגטו הזה.
אבחנה יפה. נשים כותבות. נשים כותבות אינן רבות או לפחות לא היו. נשים עוד זקוקות להפלייה מתקנת בעולם הגברי במהותו. גם בספרות. וכן הנושאים הנשיים זקוקים אף הם לחיזוק עדיין. בינתיים. מי ייתן ולא יהיה צורך יותר בהפלייה המתקנת הזו. אלפי שנים של היסטוריה גברית.