יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לזכרה של דנה בנט
אני לא יודעת למה נתקע לי בראש שאני צריכה לצאת לבדי בערב יום שישי, לקראת חצות, לראות את השאנז אליזה בלילה. אולי בגלל שהייתי צעירה ונטולת פחדים, ואולי כי לא יעלה על הדעת שבנסיעה הראשונה שלי לחו"ל ובלילה הראשון שלי בפריז, לא אצא אל תענוגותיה.
כבר היה 10 בלילה. הידיד שאיתו נסעתי עדיין ישן כי הגיע בטיסה אחר הצהריים והיה נורא עייף. חיכיתי כמה זמן, אולי הוא יתעורר. אבל הוא לא התעורר, ולא היה לי נעים להעיר אותו. גם נורא השתעממתי כי ישנתי כמה שעות אחר הצהריים ולא היה לי מה לעשות. מה אעשה עכשיו? החלטתי שאני הולכת לבדי לשאנז אליזה. מה כבר יקרה לי? הלוא בתל אביב הייתי צועדות ברחובות בכל מיני שעות מוזרות.
שכרנו דירה לחודש מישראלית שנסעה לביקור בארץ, והדירה הזו הייתה באזור לא הכי מסביר פנים: הרובע ה-11. במשך אותו חודש התגלו לי זוועותיה של השכונה, כמו קרבות סכינים באמצע הלילה בין עבריינים. אבל באותו לילה עדיין לא ידעתי את זה. השעה הייתה 11 ואני התלבשתי ויצאתי אל המטרו, שהיה בשדרה המקבילה לרחוב שלי.
כשהגעתי לשדרה, בערך מאה מטרים לפני תחנת המטרו, פתאום עוברת לידי מכונית עם ארבעה בחורים. הם האיטו מאוד את הנסיעה, התחילו לשרוק לי ולקרוא לי כל מיני קריאות, ואני התעלמתי. ואז הם שאלו בצרפתית: כמה? כמה? התעלמתי והמשכתי ללכת מהר. ואז הם התחילו לקרוא לי כמה? כמה? בספרדית, והבנתי שהם לא רק חושבים שאני זונה, אלא גם זונה ספרדייה. אם זה לא היה מפחיד מוות, זה בטח היה הורס אותי מצחוק. בחורים צרפתיים חושבים שאני זונה ספרדייה! מה עוד?
באיזה שהוא שלב הגעתי למקום ברחוב שבו עמד מגרש ריק, והבחנתי שהם עומדים לפנות שם כדי לעצור אותי. הלב שלי בטח דפק 250 פעימות לדקה. הבנתי שאם אני לא תופסת ברגע זה יוזמה, הסוף שלי יהיה רע ומר. אז נתתי קפיצה לפני המכונית שלהם, חציתי את הכביש ורצתי אל תוך השדרה עצמה, ותפסתי ריצה פרועה לכיוון המטרו, שכבר היה במרחק של עשרים מטרים. הם ראו את זה, הבינו שעכשיו כבר לא יוכלו לתפוס אותי, התייאשו והמשיכו בנסיעתם.
זה היה אחד הרגעים הכי מפחידים בחיים שלי, אם לא הכי מפחיד. בחורה אחת, ארבעה בחורים, מגרש ריק בשכונה גרועה בשעת לילה. סוף טוב לא יהיה כאן. ומה עלה לי בראש בכלל לצאת לבדי לקראת חצות?
גם כשהגעתי למטרו הבנתי שעשיתי טעות קריטית ביציאה ההזויה הזו לבדי. היו שם שלושה גברים שהביטו בי כל הזמן. גם ברכבת היו רק כמה גברים שהביטו בי כל הזמן. מוזר, לא היו שום נשים, ובטח לא לבדן. באיזה שהוא שלב עלה זוג צעיר, וקצת נרגעתי. איכשהו הנסיעה עברה בשלום.
ירדתי בתחנה ליד שאנז אליזה ונכנסתי לשדרה הענקית המוארת, שהיתה מלאה בהמון אנשים: זוגות זוגות שהתהלכו והביטו בחלונות הראווה וישבו בבתי הקפה. שמחתי שזכיתי לבילוי שחיכיתי לו: יום שישי בלילה בשאנז אליזה.
אלא שאפילו מזה לא נהניתי. גם בשדרה התהלכו בזרם האנשים גם כמה גברים שצעדו לבדם, ומאחר שהייתי הבחורה היחידה שהלכה לבדה, היו שניים שהתחילו לעקוב אחריי, וזה העיב על ההנאה שלי להסתכל בחנויות של גדולי המעצבים. הם לא יכלו לעשות לי כלום כי השדרה הייתה מפוצצת באנשים, אבל זה היה מאוד לא נעים. אחרי שעתיים, כשהגעתי לסוף השדרה וכבר נעשה אפלולי וריק, עליתי על מונית ונסעתי ישר הביתה.
כשהגעתי ידידי כבר התעורר, היה מלא כוחות, אז יצאנו שוב לבלות, הפעם לאחד מרובעי הבילוי הטרנדיים, אולי ברובע ה-12 או ה-14, לא ממש זוכרת. גם הפעם צעדנו ברחובות ריקים וחשוכים, ומדי פעם עבר על פנינו איזה גבר. אבל הפעם אף אחד לא העז להציק לי, לקרוא לי, לשרוק לי. הייתי עם גבר, אני כנראה שייכת לגבר הזה, אז אסור לגעת בי. אבל אם את הולכת לבדך אינך אלא טרף בפני ציד.
עד היום אני מודה לאלוהים שהציל אותי מהדבר האיום והנורא שהיה עלול לקרות לי בגלל פזיזות נעורים, חוסר מחשבה ובעיקר חוסר פחד. זה גם הבהיר לי שאת תמיד צריכה לפחד ולחשב את צעדייך, כי אם לא תעשי את זה, מי יודע מה יקרה לך. ברשות הרבים, בלילה, בשכונות מפוקפקות, בלי גבר לצידך, את לא יותר מטרף.
יעל
סדרה מרתקת – אוסף הגולגלות שקשורות לך על האבנט. . .
לצערי זה קורה לכל אישה.
אפילו לביתי שהיא יפיפיה עם חצאית ארוכה עצר גבר לעת ערב זרק מילה והחל לרדוף אחריה עם מכוניתו ולבקש ממנה לדגמןעבורוו להפגש ועוד.ודווקא התמימות שלה הדליקה אותו יותר ויותר ורדיפותיו גברו.
היא נבהלה מאד.
אבל אז נעצרה ואמרה לו: אתה לא מתבייש , אתה לא רואה שאני דתייה , למי את מציע את זה? עוף ממני, ולך יש כיסא תינוק במכונית, איך אתה מעיז?
בפנים היא שקשקה.
ואולי משהו בישירות שלה עשה לו באמת בושה והוא ברח.
הקטע שלפי התיאור הוא גם הטריד אותי פעם בערך באותו גיל עם אותן הצעות,באותו איזור ו רק שאז היה פחות זקן.וכשראה אותי אחרי תקופה ארוכה בהריון( איתה) בכלל נדלק והגביר את רדיפותיו.ואז שאלתי אותו עם בא לו לשוחח עם בו זוגיי ולעזוב אותי לנפשי?
אכשהוא נחלצתי.
יש מטרידים שלא משתנים.
ובטח שבארץ זרה זה יותר מאיים.
היי יעל
סידרה נשית בהחלט
להתראות טובה
מצטרפת למגיבים האחרים: סדרה חשובה ומרתקת.
איזה פחד.
באמת הזהירו אותי כשהייתי בפריז, ואכן לא העזתי להסתובב בשעות הערב. רק כשהייתי צריכה לנסוע לשדה התעופה בשביל לחזור לארץ נסעתי במטרו בעשר בלילה ופחדתי מאוד (אבל לא קרה כלום).
מסתבר שיש מלאך שומר בכל רגעי המצוקה האלה
יעל, מעביר צמרמורת וקשה.
טוב שהייתה לך תושייה, טוב שהצלחת לברוח, טוב שהיית חזקה.
לצערנו נשים רבות חשופות למקרים רבים ומגוונים של אלימות בכלל ואלימות מינית,
ברחוב, בעבודה, בבית, באינטרנט, יש גם מקרים שמהם לא הצליחו לברוח, לא נזהרו, או נפגעו למרות שנזהרו, וכל יום זה קורה כל יום, כל יום במקום אחר, או באותו מקום.
מעולם לא הייתי בפריס. עכשו החלטתי שלא אסע לבד, או שבגילי כבר אפשר?
מפחיד, מפחיד. וכן לפחד עדיף, לא בעד נועזות.
קיבלתי צמרמורת. את מיטיבה לכתוב.
נדמה שהחלק טורד המנוחה הוא לא רק 'מה שיכול היה לקרות' אלא גם העובדהש בכל מקום יש מבטים משחרים לטרף.
גם לי קרה ! בחודש תשיעי עם בני הבכור , צועדת ברחוב רשי בתל אביב. ושני בני מיעוטים עוקבים אחרי וזורקים הערות. אבל לי – קורה משהו מוזר בסיטואציות כאלה ! אני מתרגזת ונהיית אלימה ! אני זוכרת שנעצרתי, הורדתי נעל והתחלתי להרביץ להם והם ברחו. ופעם כשחזרתי עם הילדים מאמא שלי , והם נרדמו ברכב , אחד הנהגים שעמד לידי ברמזור התחיל איתי ואני החלטתי להראות לו מה זה , וכאילו עקבתי אחריו (למרות שזו באמת הייתה הדרך שלי ) עד שהוא עצר והתחנן שאעזוב אותו. ואני כאילו לא הסכמתי.
למרות שמה שהכי רציתי זה להגיע הבייתה ולהשכיב את שלושת הקטנים מאחורה – לישון.