אש בבית (מהאישי אל הפוליטי)

לא קל במשפחתנו בשנתיים האחרונות. מאז קיבלה אמי אירוע מוחי, נעשתה נכה והועברה לבית אבות סיעודי, נותרנו אנו – בתה, אחותי, אחי ואני, מטופלים באחות הגדולה, שהיא אישה נכת נפש וקשה מאוד לטפל בה.

כל השנים הורי טיפלו בה ולא שלחו אותה למוסדות או הוסטלים, ועתה, כשהיא בת שישים, נפלה עלינו כמו תינוקת מגודלת. והמטלה הזו העלתה המון כעסים ישנים, כאבים עזים ומרירויות מחיינו כילדים ובני נוער לצדה.

הדבר גם העלה על פני השטח כעסים בינינו, האחים, מריבות הקשורות למימונה של האחות הגדולה, כעסים ישנים נושנים של אחי על האחות הגדולה, שנשרכים אחריהם כמעט שישים שנה –  וכל זה הביא להמון מתח, לעתים על גבול האלימות ממש.

וכמו מאליהן חזרו וצפו התמונות הקשות שאליהם היינו עדים בילדות. ממש גירוי מחדש שקשה לשאתו.

עם המטלה, באו גם המון מטלות קטנות: לסדר לאחותי מגורים הולמים ולספק לה את כל צרכיה, וזה לא פשוט עם אדם כמוה, שאינו מסוגל לתפקד כמעט וגם מערים קשיים.

והנה, למרות כל המריבות האיומות ממש, שגרמו לכולנו ללא מעט התמוטטויות קטנות לאורך הדרך, בשבוע שעבר תפקדנו בכזו הרמוניה כשהעברנו אותה לדירתה הקטנה ששיפצנו לאחרונה. כולנו – בתה, אחותי שולמית, אחי ואני, נרתמנו למבצע שהיה מסובך מאוד לוגיסטית, שכן כלל העברת רהיטים מכל מיני בתים, ועוד כל מיני צרות אחרות הקשורות לאחותי נכת הנפש.

אחרי כמעט שנתיים של מלחמות משפחתיות קשות, על גבול ניתוק קשרים ועוד זוועות, פתאום כולנו שיתפנו פעולה כי ידענו שאין ברירה.