יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אני כנראה כבר אהיה בקבר. כבר כשהקלינטונית דשדשה בקמפיין שלה ידעתי שזה לא ייגמר איתה טוב. המועמד ממולה הוא גבר, ואם האמריקאים מוכנים לבחור גבר שחור לנשיא שלהם, אבל שחס וחלילה לא תיכנס אישה לבית הלבן שלא בעמדת סורגת מפיות הקרושה לפוטלים בחדר האובלי, אז אנחנו מבינים בדיוק באיזה מאה היא עדיין תקועה… בימי אוהל הדוד תום.
אין לי שום בעיה עם החגיגות המתחסדות שמנהלים הוואספים, שמרגישים נורא לארג"ים וליברליים, תראו אותנו, רק לפני מאה השחלנו כושיות באסם, רק לפני חצי מאה עוד דרכנו להם על היבלות ברגליים, ותראו איזה שקאלים אנחנו, בחרנו נשיא שחור.
ויסלחו לי כל הצדקנים שמתלהבים מנשיא שחור בבית הלבן, אבל שימו לב יקרים, שהמסייה שכולם מתלהבים ממנו הוא מולאטי, יעני פיפטי פיפטי, וכמו שאמרה אומי שלנו בחוכמתה, מעניין איך כולם פתאום שכחו את החצי הלבן שלו, הבוהק כאור הלבנה.
וכולם שכחו שהשחורים באמריקה מהווים לא יותר מ-13 אחוזים מסך האזרחים, שזה לא אומר חלילה שלא מגיע להם נשיא מתי שהוא, אבל נשים מהוות 52 אחוזים מאזרחי ארצות הברית, ואם כבר רפורמה, ואם כבר מהפכה, אז "לדמוקרטיה הראשונה בעולם" מגיעה נשיאה.
אישה. כן, אישה. אבל כנראה שהבית הלבן וגיל המעבר לא מסתדרים יחד. וכולנו שמנו לב איך בוחנים בשבע עיניים את תסרוקתה וגבותיה של המועמדת הדמוקרטית השנייה, הבלונדינקה שגם היא הגיעה לאן שהגיעה רק בגלל שהיה לבוחרים קל יותר לבלוע אישה-של, שכבר הייתה בבית הלבן בתפקיד שכובתו הנעזבת של האזרח מס" 1.
אז כן, כולנו נורא ליברלים וליבנו גדוש אהבה וחמלה לעוול הנוראי שנעשה לאפרו אמריקנים, ונדמה שגם לזה יש חלק בזכייתו של האובמה הגדול. יענו, בחירה של רגש; ניסיון לטשטש את רגשות האשם, ולכפר על מעשי אבות שאנסו כושיות בשדות ובאסמים.
ומה עם לכפר על העוולות נגד נשים? לא ארבע מאות שנה, מאדם אה מיסייה, אלפי שנים… אלפי!!! מה עם לבצע בחירת רגש גם כאן?
אבל לא, לזה הבוחר וגם הבוחרת האמריקאים עדיין לא מוכנים. וכשאמריקה מתלהטת על גלי הפופוליזם הדלוח הרגיל שלה, אפילו לנשיא קפה-בחלב יש יותר סיכוי מאשר לאישה וואספית. ככה זה. אל תתפלאי אישה, תחזרי לסרוג מפיות קרושה. יאללה חזרתי.
ואולי לפי ההגיון העקום של האמריקאים, כמו שהם לא מסוגלים לבחור שחור אמיתי, הם יוכלו לבחור אישה לא אמיתית? יש מועמדות טרנססקסואליות בסביבה?
יעל,
אני ראשון להגיב פה – ואני מגיב, שמא חו"ש לא יימצאו לך מגיבים… (חחח).
לפי תורת ההתפתחות שלי קודם נשיא, אח"כ נשיא חצי שחור, אח"כ נשיא שחור, ורק לבסוף נשיא שחור שהיא אישה. (מין אלה פיצג"רלד, שתשלוט יד ביד עם שוורצנגר ורייגן ז"ל, שחקנים). אבל עם פיצג"רלד רק בגלל המסה שלה – אישה בעלת משקל.
אני מגיב כי מגיע לך על העבודה הקשה שאת משקיע בבלוגים שלך.
משקיעה.
שלום יעל
גם אני כמוך שמתי לב לכך שהעלימו את הצד הלבן של אובמה ועוד כמה דברים. אבל כמו בשיר ממרי פופינס "עם כפית מלאה סוכר -התרופה תחליק למטה".אולי צריך מעין שלב מעבר בדמותו של אובמה כדי לקדם עניינים חשובים.
מכיוון שאנחנו עוסקים ב "הרגשות", ולא בדברים מוכחים. התחושה שלי היא שהילרי קלינטון לא נבחרה ,לא בגלל היותה אשה אלא בגלל ה"קור" המנשב ממנה ובגלל יחסיה עם בעלה ביל קלינטון. חום ומשפחתיות הם דברים חשובים לציבור האמריקאי.
אך אם בעניני מגדר אנחנו עוסקים אז אני חושב שמה שעשו לשרה פיילין קשור לעניני מגדר: הלעיגו עליה בדרך ובאמצעים שלא היו מעיזים לעשות לאף גבר.
היות שבמקרה יש לי משפחה קרובה מאד שחיה בארצות הברית ומשתתפת בהצבעה, וגם במערכת הבחירות, והיות שצברתי בחודשים האחרונים שעות אינסופיות של שיחה איתם בענייני פוליטיקה אמריקאית, אני יכולה לנסות להאיר לך חלק מן הדברים מזווית הראיה של הבוחר האמריקאי הדמוקרטי הלבן – זווית ראיה שאני לא בטוחה שאת מכירה.
אני לא חושבת שיש אמת בניתוח שלך. מבחינת הבוחרים הלבנים הדמוקרטים, הילארי קלינטון היתה אופציה ראויה בהחלט, עד שבשלב מסויים של מערכת הבחירות היא התחילה לשחק משחקים מלוכלכים. אני כבר לא זוכרת את הפרטים, אבל אם תרצי, אוכל לברר בשבילך. מה שהפתיע את האמריקאים בברק אובמה היה, שהוא לא נתן לגרור אותו אל הביוב. משהו בתגובות שלו – וזה לא רק עניין של כריזמה ושל אחיזת עיניים – היה שונה: ענייני, הגון, ממוקד, וכן – גם סוחף. זה לא פשע, אם מאחורי ה"סוחף" הזה עומדת אידיולוגיה ראויה לשמה.
אינני יודעת מה אחוז השחורים בארצות הברית – אבל יחד עם ההיספנים והאסייתים, אני בטוחה שהמספר גבוה בהרבה מ-13 אחוז. למרות זאת, קשה לי להאמין שרגשות אשמה של הלבנים הם מה שהעלו את אובמה לשלטון. העובדה הפשוטה היא, שאובמה דיבר גם אל הלבנים, ומלא גם אותם ברגשות של תקווה ואופטימיות: במצב הנוכחי של ארצות הברית, עם המשבר הכלכלי העמוק מאד, והמצב הצבאי בעירק, ושמונה השנים השחורות של ממשל מאד מאד בעייתי, גם הלבנים הרגישו שהם זקוקים למישהו שינהיג אותם אל האור שהוא (ולא הם) מצליח לראות בקצה המנהרה. הילארי קלינטון לא היטיבה להצביע על האור הזה. להעדיף מישהי רק בגלל שהיא אישה אינו פחות חמור מאשר לדחות אותה מאותה סיבה.
את צודקת: אובמה הוא חצי לבן, חצי שחור. הוא משלב בתוכו את המיטב של שתי המורשות שלו – שילוב שהוא, בטווח הרחוק, הפיתרון של כל בעיות הגזע באשר הן (גם כאן). הוא איש משכיל ורהוט, הגון ולבבי, ובעל עקרונות, לא רק כריזמה. אני לא אמריקאית, ובדרך כלל נרתעת מכל התבטאות חגיגית מכל סוג שהוא – אבל מחלק מהנאומים שלו אפילו אני, מבחוץ, התרגשתי. על הילארי קלינטון אפשר להגיד הרבה דברים – אבל מרגשת היא לא.
ואשר לפמיניזם: נכון, עוד לא היתה נשיאה בבית הלבן. אני לא יודעת כמה רצו להיות נשיאות עד עתה, אני מניחה שלא הרבה. היא רצתה, והפסידה. זה לא סוף פסוק – אני בטוחה שעוד תהיינה. במקרה הזה היא היתה המועמדת הפחות טובה. אני לא בטוחה שזה קשור להיותה אישה. ובכלל, בכל הקשור למאבק והישגים של פמיניסטיות – העולם המערבי כולו יכול ללמוד לא מעט אצל האמריקאים. דווקא בתחום הזה הם לא חלשים כל כך.
יעל, את מדהימה. יש סיכוי גבוה שאצביע עבור אישה לראש העיר שלנו. כי אני סומך הרבה יותר על חוכמת הרגש של האישה מאשר על רשימת האגו המנופח של הגבר בפולוטיקה. זה מה שכתבתי לסיגל בן יאיר בפוסט אחרון וחותם על זה שוב:
"סיגל יקרה, שני שירים של כשרון ועוצמת נפש. דעתי מוזרה אולי, אך אני חושב שיחד עם חופש לא מוגבל כמעט, העידן המודרני שפך החוצה גם האוצר היקר מכל – אישה. עומס החיים עליה לא אנושי כמעט. רשימת המשימות שלה אדירה. לחץ נפשי, רגשי, כלכלי לא פוסק לרגע. העידן הזה הוא לא אנושי, זה עידן הברזל חסר רחמים. אך יש יתרונות גם בסבל. הוא מדרבן ומזרז תהליכים. יש לך יתרון ענק, את משוררת, את מנסה להחזיר אנושיות לעולם. ואת לא לבד."
צעד אחרי צעד. סבלנות. רגליים על הקרקע, ראש בעננים. קשה לדרוש יותר מדי מהשמוקים שיושבים בממשלות בכל העולם. כי כולם נכשלו ואין ממשלה אחת שכולה תכלת.
אוהבים אותך.
אז הנה יעל, התאוששתי ואני מגיבה. נפרק קודם כל מוקש אחד. איש לא העלים את העובדה שאובמה חצי לבן, מולטי כמו שאת קוראת לו. רק מי שלא עקב בכלל אחרי מה שקורה שם יכול הגיד כך. זה היה חלק מהותי ומרכזי בקמפיין שלו ונדמה לי שזה באמת הקל על ווספים רבים, במיוחד במדינות במערב התיכון ובדרום, להצביע עבורו. אפילו אתמול במסיבת העיתונאים הראשונה שלו אחרי שנבחר, הוא נשאל בסוף איזה כלב יקחו איתם לבית הלבן והוא ענה: הייתי רוצה כלב מעורב כמוני. אבל אם את כבר מדברת על צדקנות, אז בואי ואשאל אותך שאלה. כשאת מסתכלת על אובמה, מה את אומרת לעצמך? האם את אומרת לעצמך הנה אדם חצי לבן?
יעל, מהפכות בסדר גודל כזה וזו מהפכה ענקית, מתרחשות רק כשנוצרות נסיבות מאוד מיוחדות והאדם הנכון נמצא שם. כלומר: כל חלקי הפאזל נופלים במקומם. שמונה שנים רעות וממש חשוכות של בוש, אמריקה שזנחה את הקידמה וצעדה בגאון לאחור. עוד רגע היה מתחיל משפט קופים חדש כי במדינות מסוימות כבר התנהל וויכוח אם מותר ללמד את תורת האבולוציה או רק את הגישה הדתית לבריאת העולם. שתי מלחמות כושלות בעת ובעונה אחת, ומעמדה הבינלאומי של המעצמה הגדולה בעולם שהלך ונשחק (ובצדק) וכלכלה משוחתת קורסת באמריקה ובעולם כולו עם כל החרדות העמוקות שנלוות. כל זה התנקז לאדם אחד שהביא איתו משב רוח אחר, רענן, רעיונות נכונים, תקווה לעתיד טוב יותר וידע להעניק למיליונים השראה. ואת כל זה הוא עשה ברהיטות מדהימה, בהפגנת רמה אישית גבוהה מאוד ובדרכי נועם. את הדרך לשם סללו לו השחורים הפחות נחמדים ונעימים, כמו ג"סי ג"קסון ודומיו, וזה כמובן אופיו של עולם.
יעל, תקדישי כמה דקות, כנסי ליו טיוב ותקשיבי לנאום הניצחון שלו.
ולעניין מעמדן של הנשים, את כמובן צודקת ולא יהיה לך וויכוח איתי. הפעם הזאת שתי נשים התמודדו במערכה. שרה פיילין, שהיא בורה ועם הארץ, שיש לה אפס ניסיון ורמת חשיבה של האדם הניאנדרטאלי והיא מוציאה לנו, לנשים, שם רע.
השנייה, הילרי קלינטו, אישה ראויה ביותר, סופר אינטליגנטית עם חשיבה נכונה ויכולת ביצוע. את צודקת שבמידה רבה היחס אליה היה סקסיסטי וגם הגיל שיחק. כן, תמיד יעסקו למראה ,בשיער ובבגד של האישה, גם אני, כידוע לך, ספגתי את זה בנישה הקטנה שלי. אבל הדברים כאן מורכבים יותר והסבירה את זה מצוין המגיבה שלך עדה.
לא רק הסקסיזם עבד נגד הילרי. היא מסמלת את וושינגטון המסורתית, הישנה המנותקת, וכמו שעדה כתבה היא וביל התחילו ללכלך והזכירו לאמריקאים את הפרקים הפחות נעימים בממשל קלינטון, כמו הבגידות והשקרים והחשש לשחיתות וכאלה. לאמריקאים יש תפיסה די בריאה של דמוקרטיה ואחרי שהיו שמונה שנים בבית הלבן הם היססו להחזיר לשם את הזוג קלינטון גם אם זה בהיפוך תפקידים.
יעל, את צודקת שמהפכת הנשים ספגה נסיגה קשה באמריקה (וגם כאן) בשנים האחרונות ונשים רבות אכן מעדיפות לעשות מקרמה ולסרוג כיסוי לפוטל. המחירים כבדים מאוד ומרבית הנשים מסרבות לשלם אותו. תראי, הלוחמות הגדולות לשחרור האישה, כמו בטי פרידן חזרו בהן והתחילו לקדש את ערכי המשפחה ולשלוח נשים חזרה למטבח ולמיטה, לגברים שלהם ולילדים שלהם. איש בעולם הזה לא מעניק כוח לאף אחד ומדובר הרי בכוח. כוח צריך לקחת ויש עם זה תג מחיר מאד גבוה ואני יודעת כי אני משלמת אותו יום יום ושעה שעה. אחד הדברים המרכזיים במהפכה מוצלחת הוא לזהות אויב. לשחורים זה קל, הלבנים כמובן, להומוסקסואלים אלה הסטרייטים ואנחנו הנשים בבעיה גדולה. אנחנו ישנות עם האויב, מזדיינות עם האויב, אוהבות את האויב, דואגות לאויב, מולידות את האויב, מניקות את האויב ועוצרות נשימה כאשר הוא מתגייס ונתון בסכנה.
קשה כך לנהל מהפכה ולהצליח.
האמת יעל, נשמע שאינך מצויה בפוליטיקה האמריקאית או במהלך הקמפיינים אצל הדמוקרטים. זה בסדר, אינך אמריקאית, אם כן מדוע את מנסה לדחוף בכח את האג"נדה הפמניסטית שלך למקום לא לך? הילארי דווקא התחילה כמועמדת מועדפת על אובמה אבל פישלה בגדול בקמפיין כושל ביותר! לא אחזור על מה שכתבו מגיבים לפני לגבי הטיימינג לעליתו של אובמה, אבל אולי קריאה מעמיקה יותר בפוליטיקה האמרקיאית היתה תורמת לרשימתך.(מעבר לאמירות פופוליסטיות כגון "אנסו כושיות בשדות ובאסמים")
אכן, המגיבים הנכבדים החמיצו את לב הסאטירה.
את מה זה מצחיקה ושנונה יעל. ותעזבי את כל המתנשאים כאן שהגיבו מעליי. סתומים עם עצירות אחד אחד. טוב שאת אומרת את האמת, ועוד בקלילות וחן, שכמובן אין ולא תהיה לעולם למגיבייך הנפוחים. שלך, רמי.
מסכימה עם יעל בכל מילה. מעבר לכל הפרטים התפלים שאתם מזכירים, אמריקה עדיין לא בשלה לאישה נשיאה. וכל כך ברור שנעשתה כאן בחירה של רגש, כמו שיעל קוראת לה, שזה אומר: הלבנים מנסים לפצות על העוול ההיסטורי לשחורים. בגדול, זה בדיוק מה שזה: התחסדות אחת גדולה.
שימו לב שיעל ישראל מדברת על עניין עקרוני, לא נקודתי. ובזה היא צודקת במאה אחוז. וחוץ מזה יעל, רשימה סאטירית מעולה. נראה שאנשים החמיצו את לב דברייך ואת הטון העוקצני שלך, ונסחפו אחר פרטים תפלים.
רויטל, כמה מצער שלא כולנו חכמים ומוכשרים כמוך וכמו רחל להבין דברים לעומקם מבלי להתייחס לפרטים התפלים, כדברייך. הפוסט הזה של יעל הוא תגובה לפוסט שלי ולדיון שמתנהל כאן בבלוג כבר יומיים.
כשאמריקה תבחר אישה… יצמח לי זקן.
יפה כתבת.
מילים כדורבנות, יעל. את דורבנית אמתית.
זה באמת מוזר שדמוקרטיות פחות ותיקות מארה"ב – למשל גרמניה, הודו וישראל – כבר העמידו בראשן אישה, ואילו בארה"ב לא הגיעה אף אישה אפילו למעמד סגן הנשיא ("דפיקת לב מהנשיאות"). אני חושב שזה פחות קשור לשוביניזם ויותר לעובדה שמרוץ לבית הלבן הוא דבר היפר-קשה, היפר-מאתגר והיפר-יקר, לאין הרבה נשים שמוכנות לצאת למסע הזה (תוך ידיעה שמיד יציירו אותם כמי שנטשו את משפחתן ויצאו לדרכים). עם זאת, המועמדות של הילארי והבחירה של שרה פיילין הם סוג-של-התחלה-של-התקדמות, ומי יודע, אולי בבחירות הבאות הרפובליקנים יציבו מול אובאמה את קונדוליסה רייס – גם אישה, גם שחורה, גם בעלת ניסיון.
יעל תיזהרי, עוד תקבלי את שרה פיילין ב- 2012….
הנעץ, אני לא דואגת. אני מהמרת שעד אז הפיילין תהיה בקבר בעקבות ציד דובי קוטב, פורצים או "כושונים". מילה שלי.
לבחירות הבאות אפשר ללכת על קמפיין משותף וחובק עולם: אישה לבית הלבן – ומזרחי לראשות ממשלת ישראל. הולך?
זה די מדכא.
גם עצם ומידת ההתמקדות בצבע עורו מדכאים מאד. הם מראים לנו גם הגזענות חייה וקיימת.