שודדת הקרקעות ששמה כשמי

כמה פעמים כבר פנו אלי במייל דרך האתר לברר אם אני יעל ישראל זו או אחרת. בעיקר חושבים לפעמים שאני אחת, יעל ישראל, בתו של חבר כנסת מן הימין אורי אריאל, ששדדה אלו קרקעות בגדה המערבית ויושבת עליהן בצורה לא חוקית. מסתבר שהיא מועסקת על ידי רשות שמורת הטבע כפקחית בשמורת נחל פרת (ואדי קלט), ומתגוררת בתחומי השמורה בניגוד לחוקי הגנת הטבע הנהוגים בגדה המערבית. חחחח, אני, שודדת קרקעות…

ואז עלי לבשר לפונים שזו לא אני. עדיין לא עשיתי הסבה לימין הקיצוני, וטרם התחלתי לשדוד קרקעות של ערבים.

וכבר שאלו אותי אם אני איזו ד"ר יעל ישראל שכתבה מאמר על מניה שוחט. או בחורה צעירה בשם יעל ישראל שכותבת שירים ענוגים ב"במה חדשה", ואני הלוא אינני כותבת שירה בכלל. או אם אני איזו יעל ישראל שכתבה ספר על עתיקות ארץ ישראל.

אז נכנסתי לרשת וגיגלתי וגיליתי עוד כמה יעל ישראל. אחת עובדת בשיווק מסעדת "הבית הירוק". אחרת כתבה איזה ספר בשם "לילות לבנים", ולפעמים מתבלבלים בינינו.

והכי גרוע, לפני כעשור הגיעה לגור בבית לידי בחורה בשם יעל ישראל!!! דווקא בבית לידי. וזה לא ששמי נורא נפוץ, מין משה כהן, שתמצא עשרות או מאות כמוהו בספר הטלפונים. בסך הכול אין יותר מעשרים יעל ישראל בכל הארץ. אז אחת מהן חייבת לבוא לגור דווקא לידי???

ובאמת, הדבר הסב לנו כמה צרות, בעיקר מכיוון הדואר, כשהיא קיבלה דברי דואר שלי, ואני את שלה, והיינו צריכות להתחלף בהם.

לאחרונה, נדמה לי שהיא עזבה או התחתנה, ושינתה שם משפחה, תודה לאל.

והקטע אולי הכי מצחיק בנוגע לשמי קרה לי בלשכתו של ד"ר דוד רודי לפני  26  שנים, כשהלכתי לראיון ראשון בהיכל הפסיכולוגיה שלו בהרצליה. כשנכנסתי, הוא היה המום. אמר ששמע שיעל ישראל אחת מבקשת ראיון, והיה בטוח שזו ידידתו מן העבר יעל ישראל, ונורא רצה לפגוש אותה. ופתאום נכנסת לו איזו ילדונת! ראיתי שהוא קצת התאכזב, אין מה לומר. זו הייתה הפעם הראשונה שאיכזבתי מישהו בשל שמי.

אין מה להגיד, שם הוא הרבה יותר מסתם צירוף מילים. הלכתי ובדקתי, ומצאתי שרוב היעלות ישראליות קיבלו את שמן בנישואים. לא אני, אצלי זה אסלי, מהבית. ישראל הוא שם פרסי אסלי, שהיה נהוג בקרב המשפחות הציוניות היהודיות עוד בפרס. אצלנו במשפחה המורחבת יש גם כמה "ארץ קדושה" ו"זוארץ". לא יודעת למה, אבל המשפחות בפרס בחרו בשמות נורא ציוניים, טרם נולדה הציונות. והכי מצחיק, שמו של אבי. לא מספיק לשאת שם משפחה ציוני כמו ישראל, עוד קראו לו ציון. ציון ישראל. ווי לי, לשאת שם עם כאלה משמעויות.

את ה"יעל" קיבלתי למזלי בלחציהם של אחי ואחותי. הורי רצו לקרוא לי רחל, על שם סבתי, אבל אחיי אמרו שזה שם מיושן, והציעו יעל. איזה מזל. אבל מאז הם צחקו עלי וקראו לי לפעמים בימה, שהיה שמה הפרסי של סבתי, ואני הייתי מתביישת. בילדותי הם טענו שהצילו אותי מהשם הפאתט הזה, ולכן זכותם לקרוא לי ככה לפעמים, רחל-בימה, על שם הסבתא.

בכלל, לשם יש הרבה כוח פסיכולוגי. ואין ספק שתמיד הזדהיתי עם יעל אשת חבר הקיני. לא מעט חשבתי על יעליות מוכרות, ומצאתי בהן איזה עוז נפש ואסרטיביות פמיניסטית שמאפיינת את יעל הת"נכית. להיות יעל זה לשאת שם עם הרבה כוח, כך הרגשתי תמיד. וגם המון עצמאות. וקשות עורף. ועוצמה מסוימת. ומה גם שאבי נהג לומר שיעל הוא שמה של אשת חיל, כי יעל אשת חבר הקיני הייתה אשת חיל. וזה תמיד נורא הרשים אותי. 

למזלי, אני גם מאוד אוהבת את השם הזה. לא יודעת מה הייתי עושה לו הייתי רבקה או רחל או לאה. או אפילו רויטל או שרית או שנית. יש כל כך מעט שמות שאני אוהבת.

לא מזמן ראיתי ביס דוקו סרט על שמות. אנשים עם שמו יוצאי דופן. כן, תיק כזה זה שם גרוע. איני מאלה שמחזיקים מכל מיני הבלים נומורולוגיים וכאלה, אבל דווקא בסוגיית השם אני מאמינה שאדם נושא על עצמו את משמעות שמו. ואם שמך כאישה שערפה ראש של גבר אז…. לא פלא שיש לי בחדר השינה תמונה של קרווג"יו, של יהודית העורפת את ראשו של הולופרנס….