יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לאסתי
בכל רגע נתון, בארץ, בעולם, בארצות העולם השלישי ובמערב השבע, בכל רגע נתון, ברגע זה ממש, מיליארדי נשים נאנסות, נרצחות, מוכות, יורדות לזנות, נמכרות לזנות, סובלות מהשפלות ומעבודה שאינה אלא עבדות, מרוויחות גרושים, יורדות בחדות ברמת החיים אחרי גירושים ונשארות עם ילדים שהן צריכות לפרנס ולגדל לבד, הופכות לשפחות מין, מקבלות על עצמן טרור בחיי המשפחה, הופכות לעבד המרכזי של חיי המשפחה כשהן עובדות בבית ובחוץ גם יחד, ועוד.
במה זה שונה ממצבה של האישה בעבר החשוך? במה נעלים חיי האישה במערב מחייה בארצות דורסניות ופטריאכליות?
אנחנו, המצהירות על עצמנו כפמיניסטיות, המצליחות להגשים את עצמנו מקצועית ויצירתית, המגשימות הלכה ולמעשה את הפמיניזם שהנחילו לנו הסופרז'יסטיות, הנהנות מהפירות של מעשי הפמיניסטיות שקדמו לנו, שוכחות שרוב הנשים בעולם עדיין חיות בתנאים מחפירים.
אני לא חושבת שאנחנו שוכחות.
אני יכולה לומר שאני לא שוכחת.
אני רק קצת מיואשת לפעמים.
העניין הזה מתרידה אותי גם:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1039&blogID=39
אומי
קולות שפויים כשלך מעודדים אותי להמשיך ולא להרגיש שאני החייזר היחיד שרואה את הדברים כמו שהם. איך קרה שנשים עצמן הפכו להיות המגנות הכי פנאטיות של הסדר המעוות שנוצר בחברה? זה מקומם אותי ברמות קשות!
אני מסכימה עם אליענה שזה מייאש.
גם מייאש העיוורון לכל מי שעדיין סוחבת סלים אחרי ששטפה את רצפות חייהם של אחרים. אחרי שניצלו אותה ומסרו לה תלוש משכורת בלתי אפשרי לפיענוח – והיא שתקה ועדיין שותקת.
מייאש שנשים כבויות מבט שרצות בין עבודה-מכון כושר-ילדים-מכון כושר-הגשמה עצמית בטוחות שזה "ה"פמיניזם.
אם כל כך טוב אז למה עדיין לא המציאו את סדנת האושר שתמלא את הסדקים בין הפנג שוואי לאריחים האיטלקיים שבאמבטיה.
הן לא במצב של סוחבות הסלים – שהן הרוב היותר מדי שקט.
בכל זאת כדאי לזכור שגם בגינות המגוננות מדי עדיין החיים רחוקים משוויות אפילו בראשן של הנשים עצמן.
ואל אל אל תשכחו את מי שסוחבת סלים ולא כמטאפורה. סלים של בצל ועגבניות!
שלום לך, אף פעם לא יצא לי להתיחס לדברייך, והם כמו מכת פטיש, אני באמת שוכחת, לפעמים חייבים להזכר מי אנחנו. תודה לך.
להתראות טובה.
אסתי יקרה, זה לא נכון ששנשים עצמן הפכו להיות המגנות הכי פנאטיות של הסדר המעוות שנוצר בחברה. המגנים הכי פנאטים הם הגברים. להם יש אינטרס לשמור על הסדר החברתי המעוות הזה.
חלק מהדרך שלהם לשמר את הסדר החברתי המעוות היא לסכסך בין נשים. להפריד בין נשים, לגארום לנו להפנות אצבע מאשימה אחת אל השניה. את זה אסור לנו לעשות.
הכל נדון לכשלון מרגע שחווה קיבלה פות…
בכל זאת נדמה לי שהמצב היום קצת יותר טוב ממה שהיה בעבר החשוך.
אז מי שהגדירה עצמה פמיניסטית הועלתה על המוקד, או עברה את מבחן המים.
ואילו כיום, כל מי שחפצה בכך, ומוכנה לשלם את המחיר, יכולה להגשים את עצמה כסובייקט, כמו הגברים, ונדמה לי שהגשמה זו אף מתוקה יותר מזו של הגברים, בגלל הקושי הרב שכרוך בה.
אני משוכנע שמרבית האנושות, נשים כגברים, אינם מבינים בכלל מה זו הגשמה עצמית, אינם מעוניינים בכך, והיו מעדיפים לצערי להמשיך בחיי הנמלה האפורים שלהם.
יעל ישראלי יקרה,
ראשית כסופרת, הרשי לי לתקן לך שגיאת כתיב. ואל תראי בזאת קטנוניות. המילה האחרונה בתגובה הזו שלך צריכה להיות "מחפירים" ולא מכפירים…
ולעצם התגובה: מה את בכלל משווה את חיי האשה במאות הקודמות לחיי האשה בימינו אנו. ואל תביאי לי בבקשה את הנשים במקומות נידחים. בתוך עמי אני שוכנת, ונדבר עלינו, על החברה הישראלית, וזה לא שאני מוציאה עצמי מהכלל, עניי ביתך קודמים לעניי עירך, אז בואי נתמקד דווקא באשה בחברה הישראלית. נדמה לי שבהחלט עברנו כברת דרך מאז. יש. בהחלט יש מה לשפר, ולא צריך לבטל את ההשגיות שאנו הנשים השגנו.
שלך בכל הכבוד,
ליאנה.
שמי יעל ישראל. למדי לכבד אדם ולקרוא את שמו כראוי. את הרי מדקדקת בקוצו של יוד בענייני לשון.
ליאנה,
אני חותמת על כל דבריה של אסתי. ועל כל מה שכתבתי בתגובה אצלי.
לגבי נשות הוליווד, את כנראה לא חיה בעמך, ולא יודעת שנשות ישראל עומדות להשיג אותן בכל הקשור לפלסטיקנות הללו.
איפה בדיוק יש עבדות לבנה של נשים ממולדביה ורוסיה וכו", לא כאן, בתל אביב, מתחת לאף שלך?
איפה של עובדות זרות שמנקות תמורת לירה? לא כאן? ואולי בבית שלך?
כמה כסף את מרוויחה לעומת בעלך? אשמח לקבל תלושי משכורת.
בכמה בעלך משתתף בעבודת הבית? אם חצי חצי, את כנראה פטה מורגנה, כי זה לא מה שאני שומעת מחברותי וברשת.
לגבי אונס.חברה יקרה, בתור אישה שמקבלת אונס כדבר שאין מנוס ממנו, אני כאישה בכלל לא יכולה לדבר איתך, לא בפורום הזה ולא בשום פורום.
הבעיה היא לא זה שפונטנציאל האלימו והאונס כלול בכל חבילה שנקראת גכבר בשל הטסטוסטרונים שלו, אלא בכך שנשים רואות בזה גזרה משמיים. כן, הישמרי לנפשך, זה תמיד רצוי, אבל אם לא נילחם על תחיקה ועונשים מרתעים לנשיפ, גם נינות נינותייך יאלצו ללכת ברחוב בפחד, או לפחד שהדוד יאנוס, או שאיזה ידיד יתנפל עליהן באמצע ביקור נימוסין.
בצורה הכי פשוטה ויום-יומית כשאת פונה אל המגיבה, מראה שבפנים בפנים, מרבית האנשים "ניחנו" בשוביניזם.
בעלך? למה מהרגע המרגש שהאדון שובר את הכוס הוא הופך לאדונים של רכוש והגברת הופכת לכלב עם בעלים?
הייתי בשבוע שעבר בתערוכה: "ילדים שקופים", שלוותה בסימפוזיון מרתק.
לא אוכל לכתוב על כול שנאמר שם. אחת מהתובנות המהדהדות בי עדיין בעקבות הסימפוזיון: להורים שקופים יש ילדים שקופים. זו תופעה איומה לכול הנוגעים בדבר.