יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
הנה אחד שלא זכה באוסקר, "נהג מונית", למרות שאם תבחנו אותו מול עשרות סרטים אחרים שזכו באוסקר, ומול מאות, אלפים ומאות-אלפים של סרטים אחרים שנעשו באמריקה ובעולם מאז, לא תוכלו שלא להשתחוות או לפחות להוריד את הכובע.
"נהג מונית" הוא סרט החניכות שלי. הייתי נערה כאשר הוא יצא. ראיתי אותו בהצגת הבכורה בקולנוע "צפון", ומיד למחרת הלכתי לראות אותו שוב. מאז בוודאי ראיתי אותו לפחות עשרים פעם, אולי יותר. ואתמול ראיתיו שוב, בפעם המי יודע כמה. והוא אף פעם לא חדל לרתק אותי, למרות שאני יודעת כל פריים בו בעלפה.
בגללו הלכתי ללמוד קולנוע. בגללו רציתי להיות קולנועית. בגללו בוודאי נעשיתי מבקרת קולנוע. בנות אחרות בנעוריי רצו חבר ולהתחתן, אני רציתי להיות סקורסזה.
אין לי מילים לבטא את הערכתי והערצתי לסרט הזה. כל כך הרבה מאמרים נכתבו עליו מן ההיבט הקולנועי, הפסיכולוגי והפוליטי. גם אני כתבתי עליו לא מעט.
בכל פעם שאני רואה אותו אני מתפעלת מחדש. אין בו פריים אחד מיותר, מילה אחת מיותרת. מה אפשר עוד להגיד על יצירת המופת הזו שחוברה לה יחדיו: תסריט גאוני, בימוי מופתי, צילום לעילא ולעילא, פס קול חלומי, עריכה שהיא בית ספר לעורכים, ליהוק ומשחק שאין עליו, ועל זה עוד נוסיף את הסקסופון המדהים של ברנרד הרמן.
כאשר טרוויס ביקל ההלום קרב מוויטנאם אומר "אני האיש הבודד של אלוהים", כאשר הוא נושא את דבריו כמו נבואה הזויה, וכאשר נולדת ממנו מפלצת רצחנית שמתאווה לשטוף את הרחובות מן הסחי והפשע ואת החלונות הגבוהים מן המנהיגות המושחתת פוסט ווטרגייט, אי אפשר שלא להישאר עם פה פעור מול כל החוכמה והשלמות הזו.
בבואי לראות את "נהג מונית" אני משתחווה. גם בעוד מאה שנה ישתחוו. הנה יצירה שלא תתיישן לעולם.
אי אפשר לא להסכים איתך, יעל.
דוגמא מאלפת/מעלפת לכך שחברי האקדמיה לא בהכרח יודעים להעניק את האוסקר ליצירה הנכונה.
אחד מכמה סרטים בודדים שלעד יחיו ויהיו רלוונטיים.
האמת שמחוץ לבאאז התקשורתי (והכסף כמובן – קפיטליזם או לא?) – האוסקר (גם הוא) משחק פוליטי ייצרי.
שימי לב, יעל, כמה הרבה פאשיזם יש בתקשורת הישראלית לגבי ה"דרישה" ש"בופור" יזכה.
מילת המפתח – כיבוש!
איייכסה!!!!!!!!!!!!!!
מסכימה איתך לגמרי, וגם עם חנוך. הצורך הזה "לכבוש" את הוליבוד, כמו גם כל יעד אחר, מעורר דחיה.
בהחלט.
יוסי שריד התפאר פעם שהוא אלוף הניחושים בקדם אירוויזיון – השיר הכי גרוע מבחינתו תמיד זוכה.
אפשר להכיל ניחוש דומה על הוליווד.
בעיני הרצון ש"בופור" יזכה דווקא די טבעי, הנה בא בחור מהפרובינקיה האמריקאית הנידחת ומראה לכולם מה זה.
חוץ מזה שזה סוג מגוחך של פרובציאליות וזה דווקא מצחיק אותי.
נכון מאוד. אני זוכר גם שהלכתי לקולנוע צפון לראות אותו.
you token to me של רובטרט די נירו, לעד ייזכר.
איציק, על המשפט הזה מישהו עשה עבודת וידאו מדהימה. לצערי כבר אינני זוכר מי האמן. הוא חזר וראה את הקטע הפרנואידי המצמרר הזה בלופ על מסך גדול באחת הביאנלות של ונציה.אולי מישהו בבלוגיה יכול להיזכר בשם האמן.
יעל, בלי ספק סרט חזק מאוד. מהגדולים.
קולנוע צפון היה הקולנוע של ילדותי… מבן חור ועד עשרת הדיברות.
אמיר, כנראה שגרנו באותה שכונה. אני עברתי לשם בגיל 11, בשנת 71, לא רחוק מקולנוע צפון, ובקולנוע צפון ראיתי מיליוני סרטים בוודאי. אגב, ראיתי שלמדת בגימנסיה. גם אני. חחחחח…
כן, קלטתי. ולפי הסרט גם הבנתי שאני הייתי שם טיפה קודם… אבל אנחנו שנינו מאותו הכפר
גרתי ממש ברחוב של קולנוע צפון עד גיל שנה, אבל כמו שהבנת, לא התרחקתי הרבה.
אגב לדעתי למדנו באותם שנים בגימנסיה. התחלתי שם בחטיבה בשנת 72. מדהים, עד היום יש לי די הרבה חלומות על הגמנסיה.
תראי איך הכל מתחבר,יעל.
הפעם בזכותך.
חשבתי מה מפריע לי במבול שירי האלוהים שצץ כאן, גם אני הוספתי את חלקי, אפילו בשיר אחד על פרנסיסקוס, שהורדתי אותו, כי תמיד משהו בו מפריע לי, ואני לא יודעת למה.
ועכשיו כשהעלית את הסרט הזה, שהוא יצירת מופת, ירד לי האסימון, הבנתי שאם אני רוצה את אלוהים הנעדר בשיר, א. אני לא רוצה לדבר אליו, הרי ממילא הוא לא שומע מבחינתי ומבחינת כל החילוניים שמדברים אליו, עליו.
ב. אני רוצה להביא אותו ממקרה פרטי, ו"המקרה הפרטי" ב"נהג מונית" הוא מקרה גאוני, ובהחלט גם על אלוהים הנעדר. אני מקווה שאני מובנת.
הבנתי בהחלט יודית. וחבל שהורדת, אהבתי את השיר ההוא.
בהחלט מסכימה איתך.