בגלל הפומביות

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

סוגיה מעניינת עלתה בהתכתבות שלי עם ענת לויט על נושא הביקורת. האם תגובה בבלוג יכולה להיות תגובה בונה, ביקורת מתוך כוונה טובה?

ענת הביאה כדוגמה את הביקורת הקונסטרוקטיבית של העורך לאדם שהוא עורך את ספרו. היא טענה שהכותב על פי רוב מקבל בהבנה וברוח טובה ביקורת שנותן לו העורך שלו על ספרו. ואכן, אני יכולה להעיד בעצמי, שעל פי רוב הסופרים והכותבים שערכתי את ספריהם קיבלו בהבנה את העריכה שלי, הגם אם לפעמים היתה כבדה מאוד.

לעומת זאת, בפעמים המעטות שבהן נתתי הערות בונות  ועדינות לבלוגר שפרסם מיצירתו בבלוגו, מיד חשתי בצלו של עלבון ובהתגוננות מידית. כך גם במקרים שאחרים נתנו כאן לבלוגרים ביקורת על יצירה. שמתי לב שמיד באה איזו התגוננות מבוהלת, גם במקרים שהביקורת נעשתה בעדינות.

וכך, בעקבות הדיון הקצר הזה עם ענת, פתאום הלמה בי ההכרה: הסיבה שאנשים מתבאסים מביקורת בבלוג שלהם, ולו גם ביקורת בונה ועדינה, היא שזה פומבי, וכל מי שנכנס לפוסט יקרא אותה. ולעומת זאת, כאשר העורך שלך נותן לך ביקורת, זה בינך לבינו בלבד. איש לא שומע, איש לא יודע. וגם אם הביקורת שלו לא  הכי נעימה לך, איש מלבדכם לא היה בסוד העניין.

מה שאומר למעשה, שכתיבת ביקורת פומבית בבלוג היא בעצם הלבנת פניו של הבלוגר ברבים. כל מי שקיבל בעיתונות ביקורת שלילית על ספריו, בוודאי מכיר את תחושת הלבנת הפנים העמוקה. אז מה ההבדל בין ביקורת רשמית בעיתון, לביקורת בבלוג? ההבדל הוא שכאן זה באמת בלוג אישי וקטן של אדם, ואם אתה כותב לו ביקורת שלילית, אתה מלבין את פניו בשטח האישי שלו, בסלון הווירטואלי שלי. וזו כבר באמת חזיריות לשמה.