לכבוד הקולנוע הישראלי שעושה חיל, ולאביטל, שעברה על בשרה את כאבי ההתבגרות שלו, אני מביאה קטע קצרצר מהרומן שלי "האלילות", שטרם  ראה אור. כמעט כל מה שיש בקטע הזה (לפחות מבחינת מבחן הבד) קרה לי במציאות, כשהלכתי למבחן בד לסרט ישראלי של בועז דוידזון, בסוף שנות בשבעים, כנערה שנורא רצתה לקחת חלק בעולם הסרטים הישראלי.  והכול היה גרוטסקי בדיוק כמו שכתוב ...

    כשהילדים למטה גוררים את הקרשים בדרך למדורות, אני נזכרת במדורות אליהן הלכתי כילדה, על חוף הים בתל אביב. משהו מזה נכנס כמובן לספרי, "רואות מכאן את כל העולם". כשכתבתי את הספר ניסיתי להיות אוטנטית ככל יכולתי, בתיאור שפת הילדים, טקסיהם הקטנים ומשחקיהם.                                   מדורה של לבבות   יום אחד, כשהרחלות הביטו ממערתן אל קו האופק,  הן ...

הודעה לסטודנטים/יות של ד"ר רוני הלפרן בחוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, שלומדות את ספרי "רואות מכאן את כל העולם"   נודע לי שהמהדורה אזלה, ועכשיו אני במגעים עם הוצאת "הקיבוץ המאוחד" שידפיסו מהדורה חדשה.   בינתיים, מי שלא משיג/ה את הספר, יכול לפנות אלי, ואני אשלח לכם את הקובץ בוורד, באי מייל אז אם הגעתן/ם אלי דרך גוגל, ...

   לתמי כץ לוריא, ולכל הבנות של אבא                                                     האוהל הירוק (סיפור)                                       יעל ישראל   כל שבת בקיץ היינו הולכים לים. מה זאת אומרת "הולכים לים"? זה נשמע קליל כזה. יורדים עם בגד ים ומגבת זרוקה על הכתף נונשלנט, מקסימום עם תפוח חמוץ לשבור צימאון בשיא החום. אבל לא. אצלנו זה היה מבצע שהצריך לפחות כמה מכולות ...

                                                          רומן, החייל העברי האחרון                                              יעל ישראל   חודש יוני היה כל כך חם. עד שיום אחד נפלו טיפות גשם עבות מהשמיים, כאילו הטעינו את העננים בראשי-נפץ לא-קונוונציונאליים. הבוקר עלה לוהט ומחניק, ובשעה שמונה (הוא ידע את השעה כי הגשם החל לרדת קצת אחרי צפצוף החדשות) הרקיעים השחירו במפתיע. לרגע חשב שמטס של ציפורים נודדות מאפיל את השמיים, ...

                                    את הסיפור הזה כתבתי לפני מספר חודשים בהשראת חלום. לא חלום שלי, אלא חלום שחלמה אחותי שולמית על גן שואה שנמצא בכולנו. מרוב שהרשים אותי חלומה, כמו נכפיתי לכתוב את הסיפור. לא התכוונתי להעלות אותו לכאן בשלב זה, כי הוא אמור להתפרסם ב"מאזניים" בקרוב. אבל דברים שכתבה אסתי אצל שולמית אפפל, על כך שגילו כי השואה כבר הפכה גנטית ...

 ליום השואה אני מביאה קטע מאחד מספריי, העוסק בשכול, שואה פנימית וחיצונית, ותחושת הנרדפות שיש לכולנו בארץ הזו, בין אם  היינו שם, או לאו. מאיה, הגיבורה שלי ברומן "סוף סוף רומן" (חרגול, 2000), שחיה בתקופה פוסט אפוקליפטית בארץ, כותבת את חייה של שכנתה הזקנה קולט, ניצולת שואה. זו איבדה את התינוקת שלה כשהתחבאה מפני הנאצים, וזו את שתי בנותיה באחת ...

                                               הזר                           יעל ישראל     הדפיקה הגורלית בדלת באה בדיוק ברגע בו הבטתי בחמדה על החרוסת שכה אהבתי, מחשבת כיצד אדלה מהמתוק-המתוק הזה, העמוס שבבי אגוזים ושקדים, כמה שיותר מחלקן של אחיותיי הגדולות.   את שאר המנות הקטנות על השולחן לא חיבבתי. לא את המרור, לא את הביצים, לא את הזרוע שחרך אבי בצהריים על ...

    לפני שנתיים פנה אלי ירון אביטוב וביקש סיפור לאנתולוגיית האמונה והכפירה, שהוא ורני יגיל בישלו על האש להוצאת "כרמל".  לא ידעתי על מה אכתוב, אבל כמובן שאמונה ואלוהים ודת הובילו אותי ישר לאבי, איך לא. אז בשבוע שעבר האנתולוגיה ראתה אור, "אחד אלוהינו" שמה, ומשתתפים בה 66 סופרים ומשוררים עבריים מכל הזמנים. את הסיפור שלי, "הנזר של ישוע", ...

                                       הסיר הקטן                                    יעל ישראל   באותו פסח עזבה סבתי את הבית בטריקת דלת. אחרי הצווחות, הצעקות והקללות הרגילות באו הבכיות, וסבתי נשבעה שכף רגלה לא תדרוך עוד בבית שלנו.    לא היה זה מראה חריג אצלנו בפסח. חג חירות בלי איזו מריבה עסיסית בין אימי לסבתי לא היה חג פסח. מצד אחד יראנו את המריבות ...