הבוקר, שעות אחדות לאחר רצח הנערה לאה דרנקין, לא מצאתי בנפשי מנוח בלא שאציב פה מחדש פוסט שהיצגתי לפני שבועות אחדים.
עלי לציין שהפוסט זכה בשעתו לתגובות נגד נמרצות למדי, ובין היתר הובעו ספקות רציניים באשר לגורם ההרתעה.
הקלות שבה עונשים כיום בבית המשפט פושעים מועדים פותחת אצלי פתח להרהורים עגומים ביותר באשר לזכותו של אדם מן היישוב להגן על חייו ורכושו.
לפיכך, מצפוני אינו מניח לי שלא להציב את הפוסט הזה פעם נוספת.
—————————————————————————-
אולי הגיעה השעה להוסיף לחוק הפלילי את עונש המוות?
אולי הגיעה השעה להרתיע פושעים שמאיימים על חיינו כל העת, ובהם פושעים סדרתיים ומאורגנים?
אני יודע שצדקנים ומתחסדים יתנפלו עלי, אולם הגיעה השעה שרוצחים ישלמו על רציחותיהם בחייהם.
לאה דרנקין ז"ל
נראה לי הגיוני יותר להעביר עצומה שחתומה על ידי כל מי שאפשרי להחתים שמבקשת החמרה באופן כללי על פשיעה.
למשל על סחר בסמים, שמביא לזנות, רצח, פריצה לבתים ועסקים, ואונס, אדם יישב במקרה הטוב שנתיים.
חשבון הבנק שלו כבר מפוצץ, ואין סיבה שלא ימשיך.
ולמרות הכל מתנגדים לאכוף ענישה מחמירה.
אם כי כשלמדתי על נושא הסמים, לימדו אותי גם שבבית הנבחרים שלנו יהיו תמיד אנשים שיתנגדו למגרה.
יש מי שמרויח מהפשיעה.
צריך לעשות יותר מכתיבת פוסטים.
מוכנה להתגייס לפעולה.
למגר את הפשיעה הכוונה.
כן, כן.
מה שאנחנו לא יודעים.
לצערי, אין בי עוד כוח לעשות יותר מכתיבת פוסט.
אולם לאחר חיים שלמים של עשייה אני חש שיש לי היתר לבקש מן החברה להגביה את חומות ההגנה מפני הפשע.
סוגיית הבארים והמועדונים אינה עניין של הבדלי השקפה או אמונה.
המשטרה צריכה להפסיק בחוזק יד את השתייה המופרזת במקומות ההם (לרבות סגירת מועדונים פרועים), להגן על המבלים, להשגיח היטב על הנוהגים בכביש, לאסור על צעירים שעדיין אינם בני 18 מלהיכנס למקומות ההם ולהרתיע בחוזק יד פורעי חוק.
אני מתנגדת לעונש מוות מלבד במקרים קיצוניים שבקיצוניים. לקחת חיים אינו בכוחם של בני-אדם לדעתי, גם אם הפושע עשה זאת.
במקרה הזה, אינני סבורה שהבעיה היא בחוסר הרתעה, אלא בחברה מבולבלת מאוד מבחינת נורמות וערכים. ככל הנראה מדובר כאן בחברת בני מהגרים, אבל זה נכון במידה רבה לחברה הישראלית כולה: הורים לבני עשרה שאינם מצליחים להשגיח על ילדיהם ולכפות עליהם מרות, נערים ונערות שאין להם מה לעשות עם עצמם ולכן שותים, בנות עשרה שלא יודעות איך לנהוג עם המיניות החדשה שלהן ואיך להישמר ממי שחומד אותה.
גם אנשים מבולבלים וטועים זקוקים לשיניי החוק.
סוגית המועדונים והבילויים בהם, היא סוגיה נפרדת וכל אחד יפתור אותה על פי אמונתו.
אולם גם ילדה מבולבלת זקוקה למדינה מגוננת.
כמובן שאני מבינה אותך.
אני זוכרת שסיימתי קרס שלם על הנושא ובכיתי, זה היה לפני שנים רבות.
ידענו שלא יהיה שינוי .
עובדה איני עוסקת בכך כעת.
למי שמכור לסם, אוכל לייעץ על ד"ר ויסמן שגומל כיום בבית- חולים ברזילי באשקלון,גמילה קצרה מאד, בליווי הרדמה, ושיטתו הוכחה כפותרת בעיות התמכרות.כיום יש גם סיוע מהמדינה, שניתן בהקצבה.
פחות מכורים לסמים יסייעו מאד לחברה.
מיתר זרועות החוק איני מצפה לדבר, כי אין רצון לתת להם לעבוד.
כאן בסמוך אלינו ,בפרדס כץ ,שוטרים פוחדים מהעברינים ולא הפוך.
וזה לא עומד להשתנות.
שבת- שלום.
לאביטל,
תודה וגמר חתימה טובה!
שלום גיורא.
מסופקני אם עונש מוות יכול לעזור. אינני משוכנע שרחובות העיר יוסטון בטקסס בטוחים יותר מרחובות ניו-יורק סיטי, על אף שיש עונש מוות במדינת טקסס ואין עונש מוות במדינת ניו-יורק.
לדעתי, מקרה הפשע הזדוני והאיום בו נרצחה לאה דרנקין, הוא מסוג הפשעים שקשה מאד למנוע. פשע שלא ברור עד כמה הוא מתוכנן, המשלב שכרות, אלימות, עם השתלשלות ארועים שיכלה להסתיים גם אחרת, למשל, הרוצח של לאה יכל להסתבך בקטטה באותו מקום בו שתו אלכוהול לאה וחברותיה, עד כמה שהבנתי היתה שם מעין התכנסות, או מסיבת רחוב, ואולי אף היה נרצח בעצמו, ולאה היתה ניצלת מבלי לדעת שניצלה.
הפשיעה שאפשר וחובה להאבק בה, היא הפשיעה המתוכננת. הפשיעה המאורגנת. הפשיעה שמתגוננת מאחורי גבם הרחב של עורכי דין ורואי חשבון. הפשיעה הבנויה בהירארכיות נוקשות ופועלת כמחתרת לכל דבר, ואוכלת בבשרה החי של החברה הישרה.
כמובן, שאפשר לפעול נגד שתיית אלכוהול בקרב בני נוער, ולהפעיל יותר משטרה במקומות ציבוריים מועדים לפורענות, אך אינני רואה איך עונש מוות יכול להרתיע ממקרים כאלה, בהן צרוף של נסיבות וחומרים מערפלי הכרה, מזמנים רוצח וקורבן למפגש עוור של הגורל.
כן בטוח לא בטוח ברחובות יוסטון וניו-יורק,יש פשעים צזוויעים במיוחד,שכן,ראוי שהעונש עליהם יהיה עונש מוות.
ולא,לא בתור הרתעה דווקא,או לא רק,או לא בעיקר, אלא פשוט בתןר עונש,שישלם הרוצח בחייו,כן מרתיע-לא מרתיע.
אנשים כמו אלה שביצעו את הלינץ/ בחוף הים,צריכים למות,נקודה.
ולא משנה אם זה כן ירתיע מישהו,או לא.
לאנשים כאלה פשוט לא מגיע לחיות יותר.
מעבר לזה- בלי עונש מוות,אנשים כמומבצעי הלינץ' הנ"ל,אילו היה פה עונש אמיתי של מאסר עולם,שבו הרוצחים לא יראו יותר אוויר עולם מחוץ לכלא- ניחא, אבל פה,אצלנו?
כמה שנים הם יקבלו בכלא< עשר שנים? פחות? אני מההמר על פחות,ואחרי זה הם ישתחררו ויחזרו לשחר לטרף ברחובות ,על שפת הים וכד' ולאיים על חייהם של אזרחים תמימים,שאיתרע מזלם להיות במקום הלא נכון ,בזמן הלא נכון. בםשטות- הרוצחים מהלינץ' הנ"ל,הם משהו שהיה צריך פשוט לנקות את החברה ואת הרחובות ממנו,כמו מורסה ממאירה,סרטן,כלבת וכו'. אחרת- מישהו ממש יהיה מופתע,אם בעוד כמה וכמה שנים שוב נקרא על איזה פשע מזוויע כלשהו,ויתברר שזה שוב ההם מהלינץ'?
לא בטוח שאפילו המחמירים שבשופטי טקסס היו מוציאים את מבצעי הלינץ' להורג. כדי להוציא להורג יש להוכיח רצח ממדרגה ראשונה, כלומר רצח בכוונה תחילה.
רצח הוא מדרון חלקלק. כמו שיש חשש אמיתי ומוצדק מהאלימות והזילות בחיי אדם, הבבואה של זה, כלומר הוצאה להורג על ידי החברה גם היא עלולה להדרדר לכיוונים שלא חשבו עליהם מלכתחילה (למשל, נניח שברצונך להוציא להורג את חבורת מבצעי הלינץ' את מי מהם תוציא להורג ? את כולם ? ומה אם היה שם אחד שלא רצה להרוג או להרביץ ולא לקח חלק פעיל ? האם להוציא להורג רק מכיוון שחבריו אלימים ?)
לעדי עסיס.
האמת היא שלא נורא מעניין אותי מה חושב שופט בטקסס.
בסופו של דבר אני חי בתל-אביב.
אולם ראי את האבסורד שבסבך טענותיך.
הנרצח התמים כבר קבור, מת, טרגדיה לבני משפחתו.
ועכשיו את מתחילה לגלגל כל מיני הרהורים על דרגות החומרה של שותפי הרצח, כלומר מי היה שותף אכזרי יותר ומי היה שותף אכזרי פחות.
למען האמת, הדיון הזה בזכויות הרוצחים מחליא אותי.
הוא מעיד על השלמה עם עובדת היסוד הנוראה מכולן: הנרצח התמים מת ונקבר ושלום על ישראל.
מעתה, הבה ונחפש את כל הנימוקים האפשריים לשמר את חייו של הרוצח!
ניתן לו תא כלא ל-25 שנה, נאכיל אותו, ניתן לו לבקר את בני משפחתו, ואולי אף נרשה לו לברך את אשתו/נערתו בפרי בטן (ראה מקרה עמיר).
כל זה מעורר בי גועל נפש.
מצד אחד, משפחת הנרצח נשארת עם קבר ומצבה בעוד שכל המערכת המשפטית מתגייסת למצוא פרצות שדרכן יוכל הרוצח לחמוק אל עסקות טיעון, תנאי כליאה נוחים יותר, הסדרי חופשה, מיני תוכניות "שיקום", והכל על חשבונו של האזרח התמים משלם המסים (לרבות מכיסם של בני משפחת הנרצח)!
את העסק הזה אפשר ממש לקרוא "רצח דה-לוקס"!
גיורא
אמנם את גרה בתל אביב
אך חיה בסרט שחור לבן טקסני
שבו הרע צץ משום מקום, פושע את פשעו, והטוב נדרש למגרו, והצדק נעשה וגם נראה דוהר אל השקיעה. אכן גישה רומנטית, הוליוודית, שמן הראוי שמערכת החוק הישראלית תאמץ באופן מיידי, ובא לציון גואל, או לפחות קלינט איסטווד !
מייצר אלף עבריינים תוצאה של הזנחה והכוונה
מסלילה על רקע מוצאו ושיוכו האתני של כל מי שאינו נימנה על הגזע הלבן העליון.
עונש מוות כן וכן לכל הלבנים הציונים שעיצבו מדינת גזל ועוול …
בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.