ויליאם בלייק
משלי השאול
בְּעֵת הַזְּרִיעָה לְמַד, בָּאָסִיף הוֹרֵה דַעַת, בַּחֹרֶף הִתְעַנֵּג.
נְהַג עֶגְלָתְךָ וּמַחֲרַשְׁתְּךָ עַל-גַּבֵּי עַצְמוֹת הַמֵּתִים.
נְתִיבַת הַשֶּׁפַע מוֹלִיכָה אֶל הֵיכַל הַחָכְמָה.
הַזְּהִירוּת הִיא בְּתוּלָה זְקֵנָה, מְכֹעֶרֶת וַעֲשִׁירָה שֶׁמְּחַזֵּר אַחֲרֶיהָ חֹסֶר כִּשְׁרוֹן.
הַמִּתְאַוֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, מַשְׁרִיץ מַגֵּפָה.
הַתּוֹלַעַת הַקְּטוּעָה מוֹחֶלֶת לַמַּחֲרֵשָׁה.
הַטְבַּע בַּנָּהָר אֶת אוֹהֵב הַמַּיִם.
הַשּׁוֹטֶה אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֵץ שֶׁאוֹתוֹ רוֹאֶה הֶחָכָם.
מִי שֶׁפָּנָיו אֵינָן מְאִירוֹת, לֹא יִהְיֶה כּוֹכָב לְעוֹלָם.
הַנֵּצַח מְאֹהָב בְּתוֹלָדֵי הַזְּמָן.
לַדְּבוֹרָה הָעַמְלָנִית אֵין פְּנַאי לְצַעַר.
שְׁעוֹתֶיהָ שֶׁל סִכְלוּת מְדוּדוֹת בִּמְחוֹג הַשָּׁעוֹן; אַךְ אֶת שְׁעוֹת הַחָכְמָה אֵין שָׁעוֹן שֶׁיִּמְדֹּד.
מָזוֹן מַשְׂבִּיעַ נִצּוֹד בְּלֹא מִכְמֹרֶת אוֹ מַלְכֹּדֶת.
בִּשְׁנַת מַחְסוֹר הַרְאֵה כַּמּוּת בְּרוּרָה, מֹאזְנַיִם וְקַב.
אֵין צִפּוֹר שֶׁמַּגְבִּיהָה מִדַּי לָעוּף, אִם נָסְקָה בִּכְנָפֶיהָ.
גּוּף מֵת אֵינוֹ נוֹקֵם בִּפְצָעִים.
הַנִּשְׂגָּב בַּמַּעֲשִׂים הוּא לְשַׁוּוֹת מַעֲשֶׂה אַחֵר לְנֶגְדְּךָ.
לוּ הִתְמִיד הָאֱוִיל בְּאִוַּלְתּוֹ הוּא הָיָה נֶהְפָּךְ לְנָבוֹן.
אִוֶּלֶת הִיא אַדֶּרֶת הָרְמִיָּה.
בּוּשָׁה הִיא אַדֶּרֶת הַגַּאֲוָה.
בָּתֵּי כֶּלֶא נִבְנִים מֵאֲבָנִים שֶׁל דִּין, בָּתֵּי בּשֶׁת מִלְּבֵנִים שֶׁל דָּת.
גַּאֲוַת הַטַּוָּס הִיא תִּפְאֶרֶת הָאֵל.
תַּאֲוַת הָעֵז הִיא מַתַּת הָאֵל.
חֲרוֹן-אַפּוֹ שֶׁל הָאֲרִי הוּא חָכְמַת הָאֵל.
עֵירֹם אִשָּׁה הוּא יְצִירַת הָאֵל.
שֶׁפַע הַצַּעַר צוֹחֵק. שֶׁפַע הַשִּׂמְחָה בּוֹכֶה.
שַׁאֲגַת הָאֲרָיוֹת, יִלְלַת הַזְּאֵבִים, דְּכִי הַיָּם הַסּוֹעֵר וְהַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הֵם מְנוֹת נֵצַח, גְּדוֹלוֹת מִמְּלֹא עֵינוֹ שֶׁל אָדָם.
הַשּׁוּעָל מַאֲשִׁים אֶת הַמַּלְכֹּדֶת, לֹא אֶת עַצְמוֹ.
שְׂמָחוֹת מְעַבְּרוֹת. יְגוֹנִים יוֹלְדִים.
יַעֲטֶה-נָּא גֶּבֶר פַּרְוַת אֲרִי, וְאִשָּׁה צֶמֶר כְּבָשִׂים.
לַצִּפּוֹר קֵן, לָעַכָּבִישׁ רֶשֶׁת קוּרִים, לָאָדָם רֵעוּת.
הָאֱוִיל הַחַיְּכָן, הָאָנֹכִיִּי, וְהָאֱוִיל הַמַּשְׁרִישׁ, הַזּוֹעֵם, לַחֲכָמִים יֵחָשְׁבוּ, עַד כִּי יִהְיוּ לְפַרְגּוֹל.
כָּל מַה שֶּׁכְּבָר הוּכַח הָיָה בֶּעָבָר בְּחֶזְקַת דִּמְיוֹן בִּלְבַד.
הַחֻלְדָּה, הָעַכְבָּר, הַשּׁוּעָל, הָאַרְנֶבֶת מִתְבּוֹנְנִים בַּשָּׁרָשִׁים; הָאֲרִי, הַנָּמֵר, הַסּוּס, הַפִּיל שָׂמִים אֶת מַעַיְנֵיהֶם בַּפֵּרוֹת.
הַבּוֹר מָלֵא מִחֻלְיָתוֹ: הַבְּאֵר שׁוֹפַעַת עַל גְּדוֹתֶיהָ.
הִרְהוּר אֶחָד גּוֹדֵשׁ מֶרְחָב אֵין-סוֹפִי.
הֱיֵה תָּמִיד נָכוֹן לוֹמַר אֶת דַּעְתְּךָ, וְאִישׁ נִקְלֶה תָּמִיד יִתְנַכֵּר לְךָ.
כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בּוֹ הוּא צֶלֶם הָאֱמֶת.
הַנֶּשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיא אֶת זְמַנּוֹ לְבַטָּלָה כִּבְשָׁעָה שֶׁלָּמַד אֶת לֶקַח הָעוֹרֵב.
הַשּׁוּעָל מֵזִין אֶת עַצְמוֹ, אוּלָם אֶת הָאֲרִי מֵזִין הָאֵל.
הַרְהֵר בַּבֹּקֶר. פְּעַל בַּצָּהֳרַיִם. אֱכֹל בָּעֶרֶב. יְשַׁן בַּלַּיְלָה.
מִי שֶׁסָּבַל מֵעֻלְּךָ, מַכִּיר אוֹתְךָ.
כְּלֶכֶת הַמַּחֲרֵשָׁה אַחֲרֵי מִלִּים, כָּךְ הָאֵל גּוֹמֵל לִתְפִלּוֹת.
נְמֵרֵי הַחֲרוֹן חֲכָמִים מִסּוּסֵי הָאִלּוּף.
מִן הַמַּיִם הָעוֹמְדִים צַפֵּה לְרַעַל.
לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע מַה הוּא דַּי עַד אֲשֶׁר תֵּדַע מַה יּוֹתֵר מִדַּי.
הַקְשֵׁב לְתוֹכַחַת כְּסִילִים! זֹאת זְכוּת מַלְכוּתִית!
עֵינֵי הָאֵשׁ, נְחִירֵי הָאֲוִיר, פִּי הַמַּיִם, זְקַן הָאֲדָמָה.
הַחַלָּשׁ בִּגְבוּרָה חָזָק בְּעָרְמָה.
עֵץ הַתַּפּוּחַ אֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶת הָאָשׁוּר כֵּיצַד לִגְדֹּל; כָּךְ הָאֲרִי, וְהַסּוּס, כֵּיצַד לִרְדֹּף שָׁלָל.
הַנֶּהֱנֶה וּמַכִּיר תּוֹדָה מַצְמִיחַ יְבוּל גָּדוֹל.
לוּלֵי הָיוּ הָאֲחֵרִים כְּסִילִים, הָיִינוּ מַגִּיעִים לִמְקוֹמָם.
נֶפֶשׁ עֲנֻגָּה לָעַד לֹא תְּנֻגַּע.
בִּרְאוֹתְךָ נֶשֶׁר, הִנְּךָ רוֹאֶה מְנַת גְּאוֹנוּת; שָׂא רֹאשְׁךָ!
כְּשֵׁם שֶׁהַזַּחַל בּוֹחֵר בְּמֵיטַב הֶעָלִים לְהָטִיל בָּהֶם אֶת בֵּיצָיו, כָּךְ מֵטִיל הַכֹּמֶר אֶת מְאֵרָתוֹ בְּמֵיטַב הַהֲנָאוֹת.
לִבְרֹא פֶּרַח קָטָן עֲמַל דּוֹרוֹת הוּא.
גְּנַאי מְחַזֵּק לֵב: שֶׁבַח מְרַפֶּה.
הַטּוֹב בַּיֵּינוֹת הוּא הַיָּשָׁן-נוֹשָׁן, הַמַּיִם הַחֲדָשִׁים הֵם הַטּוֹבִים.
תְּפִלּוֹת אֵינָן חוֹרְשׁוֹת! שְׁבָחִים אֵינָם קוֹצְרִים!
שְׂמָחוֹת אֵינָן צוֹחֲקוֹת! יְגוֹנִים אֵינָם בּוֹכִים!
הָרֹאשׁ שֶׂגֶב, הַלֵּב הִתְלַהֲבוּת, הַמְּבוּשִׁים יֹפִי, הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם תֹּאַם.
כָּאֲוִיר לַצִּפּוֹר אוֹ כַּמַּיִם לַדָּג, כֵּן הַבּוּז לַנִּבְזֶה.
הָעוֹרֵב מְיַחֵל שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה שָׁחֹר, הַתִּנְשֶׁמֶת שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה לָבָן.
שִׁפְעָה הִיא יִפְעָה.
לוּ נוֹעַץ הָאֲרִי בַּשּׁוּעָל, הוּא הָיָה נֶהְפַּךְ לְעַרְמוּמִי.
תִּקּוּן הוֹפֵךְ אֶת הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, אוּלָם הַדְּרָכִים הָעֲקַלְקַלּוֹת שֶׁלֹא תֻּקְּנוּ הֵן דַּרְכֵי הַגְּאוֹנוּת.
מוּטָב לִרְצֹחַ עוֹלָל בַּעֲרִיסָתוֹ מִלְּטַפֵּחַ תַּאֲווֹת לְלֹא פֻּרְקָן.
הֵיכָן שֶׁאֵין אָדָם, הַטֶּבַע עָקָר.
אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת עַד כִּי תּוּבָן בְּלֹא שֶׁתֵּאָמֵן.
דַּי! אוֹ יוֹתֵר מִדַּי.
פרק מיצירתו של ויליאם בלייק נישואי העדן והשאול (שנכתבה ונחרתה עלי ספר בידי המשורר-הצייר בין השנים 1793-1790). הנוסח המובא כאן הוא השלישי שתירגמתי. הנוסח השני ראה אור בספר שראה אור בהוצאת קשב לשירה ב-1987.
כמה אלוהי היה בלייק.
טקסט נפלא לערב יום שישי.
שבת שלום
גיורא, ברשותך אני יכולה להעתיק ולשמור את הכתוב?. זו תזכורת למערכת ההפעלה של המוח כאשר הוא הולך לאיבוד…תודה על תרגום מופלא.
כמה חכם ,כאילו קוהלת ומשלי מודרנים אני אוהבת את התרגום
לתמי,
תודה.
כן, מותר לך.
:)תודה לך.
גיורא, אין ספק שבלייק ראוי למחשבה וללב. מדהים ומובן לי לגמרי איך אתה הופך בו ועדיין הופך בו כל השנים האלה. נדמה לי שיש לי עדיין תרגומך הראשון שיצא בעקד, ואפשר לעקוב אחרי השינויים.
שם למשל תרגמת "שפעה היא יופי" בלי החרוז (וגם במקור הרי אין חריזה).
נדמה לי שהבעיה שנותרה שם היא איך לתרגם את ה exuberance ולא את היופי.
בסך הכל יפה מאוד, והאם לחכות לתרגום רביעי?(!)
לאמיר,
דומני שהצירוף "שפעה היא יפעה" חושׂך ממני את הצורך להוסיף ולתרגם את השורה.
הממ… אתה נשמע לי מרוצה. ובאמת יש פה הרבה דברים יפים.
אבל הצירוף הזה, כמו עוד כמה, נמלץ לי מדי שלא לצורך, וגם עדיין לא ממש מדייק את המקור.
לצערי בלתי אפשרי לקרוא את זה אצלי על המסך
חני,
מוזר. מדובר בטקסט שנכתב ב"וורד" מנוקד.
מים חיים!
חכמה לאין קץ
נדיבותך רבה וגם כשרונותיך
תודה
גיורא, ישבנו שעה טובה, בשבת, בבקר, עם התרגום המפעים, קראנו בצימאון, עם הקפה והפרחים שעל המרפסת. תודה
איריס וגרא
לגיורא – אני קורא את הדברים המתפרסמים כאן באיחור ; ובעצם, אין מוקדם ומאוחר בתחום זה. ועכשיו – שוב ויליאם בלייק, נכון ,אקטואלי ואמיץ כשהיה, והתרגום הקצת-שונה שלך – יפה משהיה ( אכן, יפעה יש בו, וטוב שהיא כאן, ולמלעיזים אל תהי תקווה – אף שמן הסתם יש להם תקווה כזו או אחרת, שתמעיט בערך תקוותיהם של אחרים ותילחם בה , בדרכה המלומדת ). אני שומר לי את התרגום.
עודד