רקוויאם
עליונים רבי מאיר אומר שבעה רקיעין הן אלו הן וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות: כנגדן קרא לארץ ז' שמות אלו הן ארץ אדמה ארקא חרבה יבשה תבל חלד
אבות דר' נתן לז
הַהוֹלְכִים לָמוּת, מְבָרְכִים אֶתְכֶם!
עַל אַדְרִיכָלוּת
שֶׁל בְּנִיַּת מִגְדָּלִים
בָּאֲוִיר, הִרְהוּר:
פַּעַם רָאִית מִגְדָּל
שֶׁרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם.
יֵשׁ חוֹסִים לָבֶטַח
בְּצִלּוֹ, וְיֵשׁ
מִתְעַלֶּה לַחֲזוֹת מִמִּצְפּוֹר
בַּהֲמוֹנִים מְרִיעִים:
הַהוֹלְכִים לָמוּת, מְבָרְכִים אֶתְכֶם!
מִן הֶהָרִים אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ
אֶת רֶקְוִיאֵם הַמִּלְחָמָה
בְּפִיּוֹת הֶהָמוֹן,
בִּגְרוֹנָם הַמָּלֵא צִפֳּרִים –
שְׁמַע,
שְׁמַע,
זִמְרָתָם מִתְרוֹמֶמֶת אֶל זֹהַר הָרָקִיעַ.
יֵשׁ מִתְגַּדֵּל וּמִתְקַדֵּשׁ
וְיֵשׁ מַחֲרִישׁ לְעֵת כָּזֹאת.
מתוך מבחר שירי שולי האש ושירים אחרים 1998-1959, הוצאת קשב לשירה, 1999.
בטארוט זהו קלף החורבן,
ואפשר לצרף לו את שירך
עם הכתובת
bene mori pro patria
לזכר טרומפלדור, כמובן.
אופס, גיורא, נשארתי קצת בתחפושת מאדון הו וגברת הי… 🙂
התגובה למעלה היא ממני, אמיר.
Morituri Te Salutamus" "ההולכים למות מברכים אותך הקיסר!"
לא מתאים, רגשני.
מה שעצוב הוא שהרקוויאם תמיד רלוונטי תחת שמש הטרוף הלוהט בשמי המזרח התיכון. טרוף המאדה את חכמת החיים של תושבי הארץ הזאת ושורף שוב ושוב את אדמתם.
והבית האחרון בשיר מעצים את גודל הטרגדיה: קבורת המת של האחד והשתיקה של האחר, בהשלמה, כאילו מן השמים נגזר הדבר:
יש מתגדל ומתקדש
ויש מחריש לעת כזאת.
שיר נוקב המעביר את המסר שלו היטב
אכן המשכיל ידום
שיר נפלא
נפלא השיר, גיורא
מצמרר וכנראה רלוונטי תמיד