יופי אשר ואהבה

בהשקת הספר המקסים של איריס ומוישלה אמרתי שהמושג יופי אבד את המניות שלו, היום כמעט מעליב להגיד על ציור או שיר כמה הוא יפה, מיושן להתפעל מיופי עד כדי כך שהנשימה נעצרת, ואני חושבת שעדיין אחת ממהויות האומנות הוא היופי שלרגע מעלה את האדם לספירה אחרת ומשכיח ממנו את המובן מאליו, המוות .
לעומת היופי שיצא לו שם רע דווקא האשר חוגג, מדברים עליו בכל מקום, סדנאות נערכות להשיג אותו,קאוצ'רים מכל סוג ומין ורוחניים למיניהם לוחשים את שמו בחרדת קדש, אנשים מתוסכלים כי אינם יכולים להשיג אותו, ואני חושבת שהאשר כמו שאני רואה אותו, רגע של התאחדות עם הקיום,הוא אורח נדיר וקצר, הוא יכול להתקיים כמה דקות או אולי אפילו שניות, הוא בא בהפתעה,ונעלם כרצונו, ולכן אין לכוון את החיים לפיו או לחנך איך להשיג אותו, אולי צריך לנסות להשיג שלוות נפש, ספוק, מלאות, אך האשר בא ונעלם בהבלחה. ומה בקשר לאהבה? היום, "ביום האהבה " ישבנו עם חברים ב"פועה" בשוק ושתינו בירה שקוראים לה טייבה,{טעימה מאוד} ומיוצרת שם{לא בזו של הצפון} אכלנו משהו טעים וכל אחד מאיתנו אמר מה הוא אוהב בשני, הבטנו כל אחד בבן הזוג שלו ואולי פעם ראשונה שמענו באמת מה ראוי לאהוב בנו  וחשבנו מה אנחנו אוהבות בהם,ואז היה שקט, לרגע העולם עמד, דמעות עמדו בעיני והרגשתי לשבריר שניה את מהות האהבה , רגע נדיר של אשר ושל יופי שאין שני לו נשקף מעינינו, רציתי שהזמן יעצר ,אבל לא. אחר כך בקשנו חשבון ובשקט נסענו הביתה.