גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
פליטת קור היא הגיעה לשבוע של הפשרה, הבת שלי.
ביום ראשון סתם התחבקנו, ואמרנו כמה הכל מוזר.שפעם אתה פה ופעם שם .
ביום שני הלכנו לסרט "פרשס" הזדעזענו אבל לא ממש, משהו לא עבד שם.
ביום שני בבקר, שכחתי,אכלנו ארוחת בקר ליד הים במסעדה שמעוצבת ככפר נופש לרוחות רפאים, בכורסאות שכובות ישבו גברים עם לפטופים והביטו בים, האוכל היה נורא אבל תכננו שם הופעת מחול שתפרוץ ותסחוף את כל הפנים הרציניים ואחר כך בשיירה יעלמו כולם בין הגלים.
ביום שלישי נסענו למוזיאון בעין חרוד, בדרך עצרנו לראות כלניות שפג תוקפן ובעמק בית שאן, הירוק הנפלא פרץ לעברנו, שמענו אהוד בנאי ונשמנו המון אויר.
אחרי התערוכה, כשהחלטנו שאין על אריה ארוך אביבה אורי ויחיאל קריזה נסענו לאכול בחוות התבלינים, האכל בסדר אבל הנוף שר לנו ברוח מלטפת, רצינו שהזמן לא יעבור.
בדרך חזרה הירוק היה אפילו עז יותר וצובט. בואדי ערה שמענו את גבריאל בלכסן וצעקנו את המילים. אני רציתי לבכות אבל מאשר.{בכביש שש הירוק היה דלוח.}
ביום רביעי נסענו להשקת הספר הנפלא של חנה טואג, ישבנו יחד ושמחתי כשבתי אמרה שאלו נשים מיוחדות{כל הבננות } וכמה מענין{אכלנו גם המון מרק}.
ביום חמישי ראינו סרטים בבית, של דיויד לינץ , החבר שלה הסביר לנו הכל.{הוא יודע}.
ביום שישי אכלנו בסוזנה, בנווה צדק, אני הזמנתי מרק קישואים חם עם יוגורט וקישוא ממולא, זה מה שמגישים בגן עדן.
ביום שבת הכנתי חצילים שהיא אוהבת ושרנו בלב את השיר שחיברה בילדותה עם אחיה על חבורת החצילים.{"אמא, האכל שלך הכי טוב"}
ביום ראשון קמתי בשלוש בבקר ונסענו לשדה התעופה, "אמא" היא צעקה אחרי שנפרדנו המון פעמים, "אמא!! "
אני פה מחכה לך תמיד. אמרתי בלב ונופפתי. אחר כך נסעתי הביתה עם מושב ריק לידי ועוד קילו או שניים של אהבה לאגור בדבשת .
וואו
נכון מירי…היה וואו
לילך מדהימה והרשימה שלך- אין עליך חני, הקשר המיוחד שלכן מופלא
איריס, זה מה שהיא אומרת עליך גם:}:}:}
כמה טוב לכן שיש לכן כזה קשר, חני.
זה נדיר בעיני.
ובמיוחד: זה שאתן מצליחות להביא לידי הגשמה את הרגשות שלכן זו לזו, וממש להתרועע.
נכון רונית ואני מעריכה כל רגע, זה א מובן מאליו
שתחזיקי מעמד במדבר, חני. לא כל גמל בורך בבאר של דבש 🙂
כמה יפה הדמוי אמיר, באר של דבש, תודה
כשטוב להן – אנחנו מאושרים.
כשהן מתרחקות – חוטים שקופים (אבל קשוחים) של געגוע נמתחים מעבר לים.
הן:
ביתך שלך
וביתי שלי.
כל כך יפה ביליתן את השבוע!
כל כך יפה תארת ,חני, את האינטימיות המופלאה בין אם לבת, הייתי איתך במסע הזה ונהניתי ודמעתי.
ביתך מקסימה , התפוח כה דומה לעץ
ואכן הבננות והבננים מיוחדים
מסכימה
יום טוב יקירה
תודה חנה את אחת ומיוחדת במינה
אשרייך שהתברכת בדבשת האוצרת זכרונות דבש, מזון לימי חסר וגעגועים.
תוך כדי קריאה נזכרתי בשיר :
always look at the bright side of life
איזה כיף אהוד גם לי השיר מתנגן עכשיו בראש בזכות מילותיך
חני, כמעט בכיתי, בעצם בכיתי בלב כי יש לי סיפור דומה עם הבן שלי. כשהוא בא לארץ, או כשאני שם מנסים לבלות (תערוכות, אוכל, יחד) והריק אח"כ. הריק יותר קשה פה: המושב באוטו, לסדר את החדר אחרי שנסע, פחות בישולים.
כמה אהבה עוברת באוכל, אה?
כתוב נהדר (אוהבת את הסוגריים) וכמעט בכל משפט יש את היש ויש את האין.
תודה לוסי, בגוף אנחנו מבינות את המלא עם האכל ואת הריק בתחתית הבטן..
היי חני
זה פשוט נפלא, הצורה שאת כותבת מתבוננת, על המושב הריק… על הקילו או שתיים… זה פיוט, כי הגן עדן שלנו עשוי משכבות.
והדבשת שלנו… היא כל כך פרטית… אוגרים בה המון, לפחות את סימנת מטרה ברורה.
להתראות טובה
טובה, גן העדן שלנו עשוי משכבות, כל כך מקורי, כמוך
חני, מרגש ומקסים, איך שכתבת ומה שכתבת, גמני הייתי בעין חרוד אבל ביום שני, וקינחתי עם חברתי בחוות התבלינים ועיני נישכבו לאורכו ורוחבו של העמק.
אורה, נכון אין כמו הקסם הזה, העתיק הישראלי כל כך של העמק?
חמודה הבת והקשר בינכן נפלא. הבת שלי הייתה כאן בשבת וברחה למדרשיה. היא בקטע של לבנות לעצמה עולם, אני די בחוץ. פתאום היא מפתחת פרספקטיבה עלינו, מצד אחד אנחנו לא המזויעים של גיל ההתבגרות. היא מכירה בנות שמרקע אחר. מצד שני הייתה רוצה להקים בית אחר משלי בלי כל תהפוכות התשובה.
אשמח כשתחזור אלי ככקדם.
אם כי זה בסדר אנחנו אוהבות.
אבל יפה לך שאצלך זה רק המרחק הפיזי.
חג- שמח1
והבת השניה היא מתבגרת ברגע הזה ממש. אז זה תמיד ללכת על קצות האצבעות.:)
אביטל, אני מבינה כל כך, אצלי הבן הצעיר בגדר מתבגר מגיל 4 עד 19, לדעתי עד בכלל, וכבר כואבות לי הרגליים מללכת על קצה האצבעות..
היא תחזור אביטל, בטוח שתחזור כי יש חוק שימור האהבה
חני,
מה אומר? הרי אני הבן הרע היושב מעבר לים, הגבר הזה עם הלפטופ, בוהה במים האינסופיים האלה.
אינני יודע מה עובר על אבא שלי היושב בבית, לבדו.
הלילה אחלום על חצילים. ואולי גם מרק קישואים חם.
היה לי חשוב לקרוא את מה שכתבת כאן, תודה.
ארז, מקווה שתחלום על זה באמת, זה חלומי, החצילים ברוטב עגבניןת הכי, והמרק באמת שלא טעמתי כמוהו, מחכה לך בסוזנה, ואני בטוחה שלמרות המרחק והלפטופ אתה בן טוב..
עשית לי חוויה לקרוא את החוויות שלכן. (מה, "פרשס" לא משהו?)
תודה יעל ובקשר לפרשס, צריך לראות זה אמיתי וחזק אבל לטעמי משהו התפקשש.. אולי מעודף כוונות טובות ועריכה גרועה
התיעוד היומני אוצר בתוכו קשר עמוק מני ים – אהבה שאין לה שיעור,
שמרי דבשתך מכל משמר – נראה לי שגם 'לבכרה' הצעירה דבשת דומה ומי יעמוד מול כאלה נאקות אהבה דו דבשתיות:)
אוי מוישלה הצחקת אותי, אני מדמינת גמלה ובכרה עומדות זו מול זו לוגמות מים האהבה…{לצלילי העוד}
קטע מלא באהבה ומרגש.
ואין כמו לשמוע את גבריאל בלחסן ולצעוק את המילים:)
תודה אליענה, כל ואדי ערה שמעה אותנו צועקות"להיות האוהב ולא הנאהב"השדות הוריקו יותר ונחלים רגשו מגבריאל שקרא במלוא גרון כאב ואהבה
את יודעת, אני לא רוצה בכלל שהם ילכו ממני הילדים שלי. זה יהיה עולם אחר כשילדי ילכו ממני.
מאוד הזדהיתי.
יודית, גם אני לא, איתנו לנצח..{סתם..}
בתך ממש מתוקה! ראיתי אותה בערב של חנה. המון חן!
הבת שלך מקסימה, חני, והקשר שלכן מחמם לב. קָשור חזק.
ומוזיאון עין חרוד מרשים עד בלי די. הייתי בשבת. מומלץ לכו-לם.
תודה תלמה ובאמת מוזיאון נפלא בנוף מרהיב, ובדרך אפשר לעצור במוזיאון לאומנות באום אל פאחם גם שם דברים מענינים מאוד
או חני איזה שבוע ואיזו בת
טוב שכתבת כי הזכרון קצרצר
אז נכון שבנווווות זה ממש לא בניייים 🙂
ואיזה אמא !!!!
אוי ריקי, די,{תמשיכי!!} ובאמת בנות זה משהו מיוחד, אבל גם לבנים קסם משלהם..
איזה כיף לכן 🙂 ונכון גם לבנים
:-)וטוב שיש לך דבשת שלא תסבלי מיבשת .