החמורים ומלכת מרוקו

קיץ, אני בחופשה מהחיים. לא כותבת רק מסתובבת עם בתי בתערוכות ובערב אנחנו יוצאות לשמוע מוסיקה ולשתות משהו, אבל הספורים רודפים אחרי שאכתוב אותם. הייתי אצל רופאת השיניים שבדרך כלל מדווחת לי על בתה היפיפיה.  הפעם שמעתי אותה אומרת לסייעת משהו על חמורים. בתנועת יד{הפה היה פעור} סמנתי לה שתמשיך והיא ספרה שהיא מטפלת בארבעה חמורים, חולים וירודים שהתעלללו בהם והיא משקמת אותם בחצרה, בהתחלה היו שלושה,היא ספרה, קבוצה מגובשת ופתאום הופיע עוד אחד, רזה צולע ופצוע קשה, עמד ליד הגדר ולא הפסיק לנעור עד שהכניסו אותו, התברר שברח מכפר ערבי  אחרי שעבר התעללות קשה וחיפש מסתור, "החמורים האחרים לא מקבלים אותו," אמרה הרופאה, "גם ערבי וגם נראה רע, מסכן, הם מתעלמים ממנו," אחרי שראיתי בפלאפון שלה תמונות שלהם והתפעלתי בצורה שעוררה בה גאווה אימהית, יצאתי כואבת החוצה וכדי לנחם את עצמי נכנסתי לחנות נעליים, על כסא קטן מול המוכרת ישבה בחורה צעירה, מדדתי, "את חושבת שזה יפה שמלכת מרוקו תלבש מיני?" היא שאלה אותי, עניתי שתלוי בת כמה היא ואיך היא נראית, "לא,את לא מבינה" היא אמרה "בכל מקרה זה לא מכובד מלכת מרוקו צריכה ללכת רק עם חליפות ושמלות" הסכמתי ושאלתי מי המלכה "זו אחותי" היא אמרה, התפלאתי מעט ואז היא הסבירה לי שאחותה אמנם גרה בארץ והיא לא היתה מעולם במרוקו וההורים שלה תימנים, אבל היא יודעת שהיא מלכת מרוקו, המלכה האמיתית זה היעוד שלה, "ומי שזה היעוד שלו חייב להיות מה שהגורל שלו  אומר לו" אמרתי שהיא צודקת לגמרי כי יעוד זה יעוד, ואז היא ספרה לי שהיום מלכת מרוקו סגורה בבית כי אנשים לא מכירים בה, "היא נשארת לבדה  עם המלכות שלה".
יצאתי מהנות עם שני זוגות סנדלים ועם ספור בראש, בלילה שני הספורים התערבבו לי.  החמורים הלכו בשורה, בראשם החמור הערבי הלא מקובל ועליו רכבה מלכת מרוקו, גאה ויפה עם שמלה ארוכה מזהב.